טויל נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

זהו פס"ד בתביעת התובעת למתן פס"ד הצהרתי המצהיר על ביטול החוב שנזקף לחובת התובעת לאור שלילת תושבותה רטרואקטיבית בשנים 2005-2007 (לאחר שוועדה לביטול חובות דחתה את תביעתה לביטול החוב).

בהסכמת הצדדים בדיון בפני כב' סגן הנשיאה, אברהמי, נקבע דיון להוכחות בשאלת ההתיישנות, וככל שבית הדין ידחה את טענת ההתיישנות על עצם הגשת התביעה, ייקבע מועד לשמיעת התיק להוכחות בשאלת תושבותה. פס"ד זה ניתן לאחר דיון להוכחות בשאלת ההתיישנות, וסיכומי הצדדים בעניין זה.

להלן הרקע העובדתי:

א. התובעת הגישה למוסד לביטוח לאומי תביעה להבטחת הכנסה ב- 3/2/05.תביעתה אושרה בעילת דורשת עבודה ממועד זה ועד 4/7/07. בתביעה זו רשמה את כתובתה: דרך בית חנינא, מיקוד 97300 .

ב.לאור בדיקה שנערכה על ידי הנתבע, הגיע הנתבע למסקנה כי התובעת התגוררה במועד בו קיבלה הבטחת הכנסה באלרם, מחוץ לתחום ישראל, ועל כן שלל לתובעת את הגמלה רטרואקטיבית, כולל יצירת חוב.

ג.במכתב נושא תאריך 18/3/07 הודע לתובעת על כך שתושבותה עומדת להישלל רטרואקטיבית מ-1/1/05, וכי יש לה 45 יום על מנת לערער על כך.

ד.התובעת לא ערערה על כך, ובמכתב נושא תאריך 22/8/07 אשר נשלח על פי כתובתה בבית חנינא, מיקוד 97300 (אותה כתובת שציינה בכתב תביעתה), נאמר לעניין זה כי:" לאחר בחינת זכאותך מחדש התברר שאינך תושבת ישראל מ-1/2005 ולפי מידע שיש לנו את גרה באלראם מחוץ לתחום ישראל.לאור נתונים אלה זכאותך להבטחת הכנסה נשללה רטרו מחודש 2/05 כיוון שאינך עונה על סעיף 2(ב) לחוק הבטחת הכנסה ויווצר לך חוב אשר הודעה על גובהו תישלח אליך בקרוב"
עוד נאמר במכתב כי "הינך רשאי לערער על ההחלטה בפני בית הדין לעבודה.... תוך 12 חודשים מתאריך קבלת מכתב זה".

ה.מכתב נוסף, נשלח לתובעת לפי הכתובת: בית חנינא, ת.ד 86130 ירושלים (כתובת שאין חולק שזוהי גם כתובתה הנכונה) . וכך נאמר במכתב זה:"הנדון: גמלה להבטחת הכנסה – הודעה על חוב"הרינו להודיעך כי ב-23/8/07 נוצר חוב על שמך בסכום של 29,281 ₪, עקב תשלומים שלא הגיעו לך על פי חוק הבטחת הכנסה התשמ"א- 1980". בהמשך נרשם אופן החזר החוב (כאשר ינוכה 10% בכל חודש מכל גמלה שתקבל, או שהסכום ינוכה בעתיד אם אינה זכאית כיום לגמלה כלשהיא). עוד נרשם כי יש לה אפשרות להחזרת החוב בתשלומים - ככל שתפנה לפקיד התביעות בעניין. בסיום נאמר כי:"הינך רשאי לערער על הסיבה לחוב בפני בית הדין ... וזאת תוך 6 חודשים מתאריך מכתב זה".

ו.התובעת הגישה לנתבע תביעה חוזרת להבטחת הכנסה ב-2007, וביקשה להכיר בה כתושבת ממועד זה, ואכן, תושבותה אושרה ממועד זה ואילך. המכתב לעניין הכרה בה כתושבת מ-3/07 נשלח אליה לת.ד 66130 ירושלים, והתובעת קיבלה מכתב זה (ומכל מקום לא טענה כי לא ידעה על כך שקיבלה תושבות מחדש).

ז.התובעת לא פנתה לבית הדין בעניין החוב אלא רק בתביעה הנוכחית, שהוגשה , כאמור ב-29/1/13. הנתבע מתנגד לאשר את תביעתה, הן מן הטעם שהתובעת לא הייתה תושבת בשנים בהם נוצר החוב, והן – כטענת סף, בשל התיישנות, לאור מועד הגשת התביעה.

ח. התובע ילדה את ילדה הראשון ב-30/12/10, אולם בשל החוב שנוצר, לא קיבלה קיצבת ילדים.

ט.כעולה מנספח נ/2 שהוגש לבית הדין בדיון, לתובעת נשלח מכתב לת.ד. 66130 בירושלים ב-5/7/12 , בדבר הצורך בהגשת פרטי בנק נכונים, ובעלה של התובעת קיבל את המכתב ומסר בתשובתו למוסד את הפרטים הדרושים.

י. כאמור, עניינו של פס"ד זה הינו אך ורק בטענת ההתיישנות שהעלה הנתבע, לאור חלוף השנים ולאור העובדה שתביעה זו הוגשה לבית הדין רק בינואר 2013, כשלטענת התובעת – לא ידעה על יצירת החוב אלא רק בעקבות אי קבלת קצבת הילדים, וכי לא חלה התיישנות בעניינה.

החוק והפסיקה:

א. סעיף 8 לחוק ההתיישנות קובע כי במידה ונעלמו מתובע עובדות המהוות
את עילת התובענה, "מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה
לא יכול היה למנוע אותן", תחל תקופת ההתיישנות מהיום בו נודעו לתובע
העובדות. נטל ההוכחה על כי התקיימו נסיבות כאלו – הוא על הטוען להם.