טויטו נ' מועצה מקומית גבעת שמואל ואח'

פסק דין

לפניי בקשתו של ב"כ המועצה הדתית גבעת שמואל (להלן: "המשיבה"), שבה מתבקש בית המשפט לדחות את העתירה, לחייב את העותרת בהוצאות ההליך, לרבות הוצאות לדוגמה, וכן לשקול חיובו של בא כוחה, עו"ד רוסינסקי, בהוצאות אישיות. אפרט להלן את עיקרי הדברים הדרושים לצורך הכרעה בעתירה וכן בבקשה זו.

עניינה של עתירה זו בבקשת העותרת לקבל רישיון עסק ותעודת כשרות למסעדה בתחום עיריית גבעת שמואל. בקצירת האומר יצוין כי הסירוב ליתן רישיון עסק נעוץ בצו הריסה מינהלי אשר תלוי ועומד נגד המסעדה, וכן בסירובם של משרד הבריאות והשירותים הווטרינריים להעניק למסעדה אישור לפתיחתה (בין היתר נמצאו במסעדה מוצרי בשר בקר ועוף שלא אושרו טרם שיווקם על ידי הרופא הווטרינר העירוני). העתירה הוגשה נגד עיריית גבעת שמואל, האגף לרישוי עסקים בעיריית גבעת שמואל, מהנדס העיר, הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה גבעת אפק, והמועצה הדתית גבעת שמואל. בדיון הראשון שהתקיים בעתירה (ביום 9.3.11) הוסכם למחוק את העתירה ככל שהיא נוגעת למשיבים 4-1, ולהשאיר אותה על כנה נגד המועצה הדתית גבעת שמואל (המשיבה); המשיבה לא קיבלה עד למועד אותו דיון את כתב העתירה מאת ב"כ העותרת, ולפיכך לא התייצב לדיון בא-כוח מטעמה. הדיון הבא נקבע ליום 12.6.11 בשעה 9:00 (דיון שקבעתי ליום 17.4.11 נדחה מבעוד מועד לבקשת ב"כ המשיבה ובהסכמת ב"כ העותרת).

בבוקרו של יום 12.6.11 (או בשעות הערב או הלילה שקדמו לכך) הגיש ב"כ העותרת "בקשה דחופה לדחיית דיון בהסכמה". בבקשה נאמר כי לב"כ העותרת נקבע, שלא בתיאום עימו, דיון בבית משפט לעניינים מקומיים בבת-ים, וכי הניסיון לדחות את הדיון בערכאה האחרת לא צלח. לבקשה צורפה החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים בעניין, מיום 6.6.11. לאחר שהודע למשרדו של ב"כ העותרת כי הישיבה בבית משפט זה לא תידחה, אלא לשעה מאוחרת יותר, נשלחה מטעמו הבהרה. בהבהרה זו עלה טעם נוסף, חדש, לדחיית הדיון: ב"כ העותרת חלה בסינוסיטיס, והוא נמצא בקופת חולים שם הוא ממתין לבדיקת רופא. הדיון בעתירה נדחה ליום 20.7.11.

הדיון ביום 20.7.11 התקיים כסדרו. חרף סיכוייה הנמוכים של העתירה, החלטתי לקיים דיון נוסף בעתירה ביום 7.9.11 בשעה 13:00, ולאפשר לב"כ העותרת לצרף עד למועד הדיון מסמכים חדשים מטעם משרד הבריאות והווטרינר המקומי (וזאת לנוכח דברי עו"ד רוסינסקי: "אני אגש עם העותרת לעירייה עוד היום ו[א]בקש ביקורת חוזרת", עמ' 7 לפרוטוקול הדיון). ואולם, ב"כ העותרת לא צירף את המסמכים. בבוקרו של יום 7.9.11 (או בשעות הערב או הלילה שקדמו לכך) הוא הגיש "בקשה דחופה בכתב לדחיית מועד הדיון". בבקשה נאמר כי ב"כ העותרת מצוי מזה כמה שבועות בחופשת מחלה בשל סינוסיטיס, ולכן לא יוכל להתייצב לדיון. לבקשה צורפו אישורי מחלה מיום 18.8.11 ועד יום 8.9.11. לנוכח הבקשה, נדחה הדיון ליום 5.10.11. עם זאת, ב"כ המשיבה לא קיבל את החלטת הדחייה עד לשעת הדיון, והתייצב באולם בית המשפט בשעה הייעודה. ב"כ המשיבה טען לפניי כי אין זו הפעם הראשונה שבה ביקש ב"כ העותרת לדחות את הדיון "בדקה התשעים", ועל כן ביקש לפסוק לו הוצאות. לאחר ששמעתי את דברי ב"כ המשיבה, הבהרתי בפרוטוקול כי הדיון יתקיים ביום 5.10.11 וכי אין כוונה לתת כל דחייה נוספת. ניתנה לב"כ העותרת ארכה של עשרה ימים לצרף את המסמכים שהיה מוטל עליו לצרף. כן הוריתי כי בכל מקרה על ב"כ העותרת להודיע לבית המשפט עד יום 18.9.11 את עמדתו ביחס להגשת המסמכים. כן ציינתי בפרוטוקול כי בישיבה הבאה תישקל הטלת חיוב בהוצאות, לאחר שיישמעו גם דברי ב"כ העותרת בעניין. המזכירות התבקשה להעביר העתק מן הפרוטוקול לב"כ העותרת.

התאריך שנקבע להגשת הודעה מטעם ב"כ העותרת (18.9.11) חלף, מבלי שנתקבלה כל התייחסות מטעם ב"כ העותרת. לפיכך הגיש ב"כ המשיבה ביום 27.9.11 בקשה לדחיית העתירה ולחיוב בהוצאות, לרבות הוצאות לדוגמה. כן ביקש כי בית המשפט ישקול הטלת הוצאות אישיות במקרה זה. בבקשתו התייחס ב"כ המשיבה לבקשות הדחייה שהגיש ב"כ העותרת ברגע האחרון, וכן לכך שבניגוד להחלטת בית המשפט, לא הגיש ב"כ העותרת אישורים חדשים מטעם משרד הבריאות והשירותים הווטרינאריים. ב"כ המשיבה יצא חוצץ נגד התנהלותו של עו"ד רוסינסקי במסגרת ההליך, ובין השאר על זאת שהבקשה לדחות את הדיון שנקבע ליום 7.9.11 הוגשה מבלי ליידע אותו.

ב"כ העותרת התבקש להתייחס לבקשת ב"כ המשיבה עד ליום 4.10.11. ואולם, תגובה מטעמו לא נתקבלה. חמור מכך, גם לדיון שנקבע ליום 5.10.11 לא הגיע (וזאת לאחר שלבקשתי, ולפנים משורת הדין, יצרה מזכירות בית המשפט קשר עם משרדו של עו"ד רוסינסקי בבוקר הדיון, והשאירה הודעה על כך שהדיון יתקיים כסדרו). בדיון שהתקיים בנסיבות אלה במעמד צד אחד, חזר ב"כ המשיבה על בקשתו. הוא הוסיף כי פנה אל ב"כ העותרת מספר פעמים בימים שקדמו לדיון. לדבריו, עו"ד רוסינסקי לא ענה לשיחותיו, ועל כן פנה אליו גם במכתב ששלח לו בפקס. כמו כן, מבירור שערך במחלקת הפיקוח והשירות הווטרינרי בעיריית גבעת שמואל, עלה כי לא התקבלה על ידם כל בקשה מטעם ב"כ העותרת להמצאת מסמכים חדשים. עוד הבהיר ב"כ המשיבה כי מרשתו, המועצה הדתית גבעת שמואל, הוציאה אלפי שקלים חדשים בגין שירותיו.

ביום 30.10.11 ביקשתי ממזכירות בית המשפט לשלוח לב"כ העותרת העתק מפרוטוקול הדיון שהתקיים ביום 5.10.11. לא נתקבלה כל התייחסות מטעם ב"כ העותרת בתגובה לכך. עתה הגיעה השעה לדון ולהכריע בבקשתו של ב"כ המשיבה.

ברי כי החלטת המשיבה שלא ליתן תעודת כשרות לעותרת אינה חורגת ממתחם הסבירות לנוכח סירובם של משרד הבריאות והשירותים הווטרינאריים להעניק למסעדה אישור לפתיחתה. חרף ההזדמנות הנוספת שניתנה לעותרת להמציא אישורים חדשים מטעם גורמים אלה, לא הוגשו כל מסמכים חדשים בעניין. בנסיבות אלה דין העתירה להידחות, ועל העותרת לשאת בהוצאות המשיבה בגובה 7,000 ₪.

באשר לחיוב בהוצאות אישיות – הסמכות לחייב את עורך הדין, המופיע בבית המשפט מטעם שולחו, בהוצאות אישיות היא סמכות "טבועה", הנובעת מהצורך כי בית המשפט ינהל את הדיון באורח תקין ויעיל. ככזו, נקבע כי על השימוש בה להיעשות בנסיבות מיוחדות בלבד, תוך נקיטת זהירות ומתינות (ראו ע"א 6185/00 עו"ד חנא נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(1) 366, 380-377 (2001); ע"א 5090/07 עו"ד אריאל עטרי נ' מדינת ישראל, (לא פורסם, 31.8.08); ע"א 6775/07 עו"ד יהושע רוזנצוויג נ' רהיטי צרעה בע"מ (לא פורסם, 25.3.09)). בסוגיה זו קבע כב' השופט מצא "שלוש הנחיות עזר ראשוניות" בע"א 4845/95 ניר נ' מדינת ישראל, פ"ד מט(2) 639, 647 (1995) (להלן: "פרשת ניר"):

"ראשית, כי חיובו האישי של עורך-דין בתשלום הוצאות יכול, לכאורה, להישקל רק כתגובה על מעשה (או מחדל) זדוני או רשלני חמור, של עורך הדין או מטעמו, אשר נועד לגרום, או גרם בפועל, להכשלת מהלכיו של ההליך השיפוטי, או אשר הסב נזק מהותי וממשי לעבודת בית המשפט. שנית, שככלל, ובנתון לחריגים נדירים, ייטה בית המשפט להימנע מחיוב עורך-דין בהוצאות על מעשיו ומחדליו במסגרת ניהול ההליך. בייחוד אין זה מן המידה לחייב עורך-דין בהוצאות לשם "הענשתו" על טענות בלתי מבוססות, על הארכה מכבידה ומייגעת בחקירת העדים, על אי-ציות להנחיות בית המשפט לעניין מהלך החקירה או הטיעון, וכל כיוצא באלה; ושלישית, שאם, לפי נסיבות העניין ובהתחשב במהות ההתנהגות הפוגעת, יש בידי בית המשפט אמצעים חלופיים והולמים אחרים להגנת עבודתו, הרי, ככלל, ראוי לו להימנע מחיוב עורך הדין בהוצאות אישיות".

במקרה שלפניי סבור אני כי התקיימו אותן נסיבות המצדיקות את חיובו של עו"ד רוסינסקי בהוצאות אישיות. התנהלותו של עו"ד רוסינסקי, מראשית ההליך ועד לסופו, פגעה ביכולתו של בית המשפט לנהל עתירה זו באופן ענייני ויעיל, הביאה לבזבוז זמן שיפוטי וכן לבזבוז זמנו של ב"כ המשיבה, וביטאה למעשה זלזול בהליך השיפוטי. מדובר ברצף ארוך של מחדלים שלא ניתן להם הסבר. מן הראוי לציין כי לא הייתי פוסק הוצאות אישיות בגין מחדל ספציפי זה או אחר, ואולם, הצטברותם של המחדלים לכל אורך ההליך, מצדיקה באופן מובהק לדעתי, הטלת הוצאות אישיות במקרה זה:

ב"כ העותרת לא המציא את העתירה למשיבה עם הגשתה, אלא רק לאחר שהתקיים דיון מקדמי בעתירה בנוכחות יתר המשיבות.

פעמיים הגיש ב"כ העותרת בקשות דחייה ברגע האחרון, וזאת כשלא היה מדובר בנסיבות פתאומיות שלא היו ידועות מראש. בקשתו לדחות את הדיון שנקבע ליום 12.6.11 הוגשה בבוקר הדיון (או בשעות הערב או הלילה שלפני כן) בעקבות החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים שניתנה עוד ביום 6.6.11. עוד יש לציין בעניין זה כי טענתו כי אינו חש בטוב לא נתמכה במסמך רפואי, והועלתה רק לאחר שהובהר כי הדיון לא יידחה. בקשתו לדחיית הדיון שנקבע ליום 7.9.11 הוגשה גם כן בבוקר הדיון או בשעות שקדמו לכך, כשחופשת המחלה של עורך הדין, שהייתה הסיבה לבקשתו, החלה מספר שבועות קודם לכן. בקשה זו אף הוגשה לדברי ב"כ המשיבה מבלי שיודע על אודותיה (אעיר כי לא הזכרתי לעיל את הבקשה שהגיש ב"כ העותרת לדחיית שעת הדיון שנקבע ליום 20.7.11 – בקשה זו הוגשה גם כן סמוך מאוד למועד הדיון, אולם הובהר בה כי הגשתה מתחייבת לצורך השתתפות בלוויה משפחתית).

ב"כ העותרת התעלם מהחלטות בית המשפט בדבר הגשת מסמכים חדשים מטעם הגורמים המפקחים. הוא נמנע מצירוף המסמכים שהתבקש לצרף עד למועד הדיון שנקבע ליום 7.9.11, ולא הגיש כל מסמכים או התייחסות מטעמו גם כשניתנה לו הזדמנות נוספת לעשות כן, עד ליום 18.9.11. זאת, כשההוראה לצרף את המסמכים ניתנה לפנים משורת הדין ולנוכח דבריו המפורשים בדיון מיום 20.7.11 ("אגש עם העותרת לעירייה עוד היום ו[א]בקש ביקורת חוזרת").

ב"כ העותרת התעלם מהחלטת בית המשפט שלפיה היה עליו להגיב עד ליום 4.10.11 לבקשת ב"כ המשיבה לדחות את העתירה ולחייבו בהוצאות אישיות.

ב"כ העותרת לא התייצב לדיון שנקבע ליום 5.10.11, מבלי לתת כל הודעה על כך.

מחדליו של ב"כ העותרת הסבו נזק ממשי לניהול ההליך. השימוש באמצעי של חיוב בהוצאות אישיות הוא בנסיבות העניין הכרחי להגנת יכולתו התפקודית-מוסדית של בית המשפט (ראו פרשת ניר, ע' 648). לב"כ העותרת ניתנה הזדמנות להגיב על בקשת ב"כ המשיבה לחייבו בהוצאות אישיות, אך הוא בחר שלא לעשות כן, ואף נמנע מלהגיע לדיון שנקבע ליום 5.10.11. בנסיבות אלה ברור כי ב"כ העותרת ויתר על זכות הטיעון שניתנה לו בעניין.

אוסיף כי ייתכן אף שב"כ העותרת גרם נזק גם למרשתו, העותרת, היינו חיובה בהוצאות המשיבה 5, שאותן ניתן היה אולי לחסוך אילו קיים עו"ד רוסינסקי את חובותיו במסגרת ההליך. ואולם, משלא נשמעה טענה מפורשת בעניין, ולא ניתנה לעו"ד רוסינסקי זכות הטיעון בעניין ספציפי זה, לא ייפסקו נגדו הוצאות אישיות לטובת העותרת.

סוף דבר: