טויטו נ' מדינת ישראל

החלטה

בפני בקשה לביטול פסילה מנהלית של רישיון נהיגה אשר הוטלה ע"י קצין משטרה בשל חשד לכאורה לאי ציות לתמרור 301 המוצב בדרכו של המבקש שלא נתן זכות קדימה לרכב אחר שנכנס לצומת.

בית המשפט בבואו לשקול אם לקיים את הפסילה המנהלית של קצין המשטרה בודק אם יש ראיות לכאורה ואם כן, עליו לשאול את עצמו אם בהתחשב בנסיבות העבירה ועברו התעבורתי של הנהג הוא עלול להוות סכנה לציבור.

לאחר ששקלתי את מכלול טיעוני הצדדים, טיבו של הדיון המקדמי והשיקולים של בית המשפט לבחון בשלב זה, הריני קובע כדלקמן:

מעיון בחומר החקירה עולה כי קימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המבקש.

השוטר ציין, כי בצומת יש תמרור והמבקש שנהג במערבל בטון פנה ימינה מבלי לתת זכות קדימה וגרם לרכב מזדה כסופה לבלום עד כדי עצירה בזמן שרכב המבקש נכנס לנתיב בימני, השוטר מציין כי אין נתיב האצה במקום. השוטר מצין כי הוא נהג אחרי רכב המזדה ונאלץ לעצור אחריה בשל כניסת המשאית שלא נתנה זכות קדימה. בדברי מקבל הדוח נרשם: "שוטר תעשה טובה אני אבא לילדים, אני להבא יעצור, תתחשב בי... ", דהיינו בגרסתו הראשונית של המשיב ניתן להבין כי לא עצר את רכבו.

בשימוע שנערך בפני הקצין טען המבקש, כי עצר את רכבו.

מקבל אני את טענת המשיבה כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המבקש. מדובר במערבל בטון, רכב גדול ובולט, והשוטר פרט היטב את נסיבות העבירה.

האזנתי לטיעוני ב"כ המבקש ועיינתי בבקשתו, איני מקבל את טענותיו בענין בצוע העבירה, עסקינן בשלב מקדמי ויוכל המבקש להעלות את כל טענותיו בנושא אם וכאשר יבחר לכפור באשמתו אך זאת במסגרת ההליך העיקרי.

בשלב זה הנני קובע ללא היסוס כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המבקש.

לעניין המסוכנות, אין ספק שעבירת אי מתן זכות קדימה, הינה עבירה חמורה ביותר ועל המבקש שנוהג במערבל בטון כנהג מקצועי כפי שטען בבקשתו מוטלת חובת אחריות כבדה יותר מנהג רגיל.

אצין כי כשקוראים את נסיבות המקרה בדוח, נדמה כי רק מקריות הפרידה בין דו"ח זה לבין אפשרות לת.ד כאשר 2 מכוניות נאלצו לבלום עקב השתלבותו הלא זהירה לכארורה של המבקש שנהג במערבל בטון בכביש.

מעיון בהרשעותיו הקודמות של המבקש עולה, כי נוהג משנת 74 ואכן לזכותו וותק נהיגה רב, אולם לחובתו 22 הרשעות קודמות. אכן אין בעברו ת.ד. או פסילה או משפט או אף משפט תעבורה ואולם חומרת העבירה יחד עם מספר העבירות שנזקף לחובתו מביאים אותי למסקנה כי לא ניתן לקבוע כי הנהג אינו מסוכן.

שקלתי בכובד ראש את נסיבותיו האישיות, לעניין הצורך ברישיון לצורך פרנסתו ומצבו הכלכלי כפי שהופיע בבקשה.

ביהמ"ש מודע לעובדה כי הפסילה אינה מקדמה על חשבון העונש, אלא חלק מ"המלחמה" כנגד ריבוי עבירות התנועה ותאונות הדרכים, ומיועד להרחיק נהגים מסוכנים מהכביש לתקופה קצובה שנקבעה בחוק.

במצב עניינים זה, בית המשפט סבור כי יש להעדיף את האינטרס הציבורי ולהעניק רק משקל מועט לנסיבות האישיות של הנהג, כאשר כל נהג והנסיבות האישיות שלו.

בנסיבות אילו, כאשר ניתן לקבוע כי יש ראיות לכאורה וכן שהנהג עלול להוות סכנה לציבור, הרי אין מקום להתערב בשיקול דעתו הנכון של קצין המשטרה.

סוף דבר, הריני דוחה הבקשה.

המזכירות תיידע ותשלח החלטתי לצדדים.

תיק החקירה יוחזר לידי המשיבה.