טויטו נ' אזולאי ואח'

פסק דין

בפני שתי תביעות שטריות, בתיק 1268/09 ובתיק 1323/09 אשר התקבלה בקשה רשות להתגונן בעניינן, בגין הגשת שטר ע"ס 24,000 ₪ לביצוע בלשכת ההוצל"פ באשדוד בתיק מס' 2501339090 (להלן – "תיק ההוצל"פ").

יצוין כי במסגרת בקשת הרשות להתגונן בתיק 1268/09 (שם הנתבעים הם החייבים העיקריים), הסכימו הצדדים כי כל החלטה בתיק תחול גם בתיק 1323/09 (שם הנתבעים הם הערבים) וכב' הרשם בוקר בהחלטתו מיום 30.12.09 החליט כי החלטתו חלה גם על הנתבעים בתיק 1323/09.

שני התיקים נדונו במאוחד וזאת בהסכמת הצדדים, ומאחר שלמעשה לא ניתנה כל החלטה פורמלית על איחוד הדיון, הריני מורה כך כעת שהרי ממילא פסק דין זה יחול על שתי התביעות במאוחד וממילא ניתנה לכך הסכמת הצדדים.

התובענות המאוחדות נדונו בסדר דין מהיר ועפ"י תקנות סדר הדין המהיר.

עפ"י תק' 214טז (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, על פסה"ד להיות מנומק באופן תמציתי.

טענות ההגנה בפני השטר

1.כי מדובר בשטר חוב שניתן במסגרת הסכם שכירות שהיה אמור להסתיים ביום 30.5.08.

2.כי סוכם בין הצדדים בע"פ כי יוכלו לשהות במושכר חודש אחד נוסף, בשכ"ד של 2,200 ₪ וכי סכום זה לא שולם אלא על הנתבעים לשלמו.

3.כי הטענה שנגרם נזק למושכר מוכחשת וכי כל החשבונות שולמו.

לנתבעים ניתנה רשות להתגונן בהחלטתו של כב' הרשם בוקר מיום 30.12.09 בכפוף להפקדת הסך של 2,200 ₪ בקופת ביהמ"ש.

טענות התובע מנגד הן לחובות בגין דמי שכירות ובגין גרימת נזקים לדירה.

הכרעה

הנתבעים מודים בחוב בסך של 2,200 ₪ ואף הפקידו סכום זה בקופת ביהמ"ש.

אמנם מדובר בתביעה שטרית בה נטל ההוכחה מוטל על כתפי הנתבעים, אך אני סבור כי הם עמדו והרימו נטל זה בגרסתם שהיתה אמינה בעיני.

לא כך היא גרסתו של התובע. תשובות התובע בעדותו היו מתחמקות ומתחכמות וכאשר באתי להעדיף גרסה מול גרסה, אני בוחר להעדיף את גרסת הנתבעים.

התובע טוען לנזקים לדירה אך לא צירף חוו"ד מתאימה להוכחת טענות אלה ואף מסתבר שלא פעל לתיקון הליקויים הנטענים על ידו.

כמו כן עולה מעדותו של התובע כי לא הציג את השטר בטרם הגישו לפירעון.

לפיכך ומעבר להודאת הנתבעים בחוב בסך של 2,200 ₪ לא הוכיח התובע את תביעתו וכי הנתבעים חייבים לו דבר כלשהו מעבר לכך.

אשר על כן, התביעה מתקבלת בחלקה ואני מחייב את הנתבעים לשלם לתובע את הסך של 2,200 ₪ לסילוק מלא וסופי של התביעה.