טויזר נ' מדינת ישראל ואח'

המשנה לנשיאה ח' מלצר:

1. בפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופטת      י' שטרית) ב-ת"פ 21512-08-15. במסגרת פסק הדין, המערער הורשע, על-פי הודאתו, בעבירה של סיוע לחבלה חמורה (עבירה לפי סעיפים 333 ו-31 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק)). על המערער הושתו העונשים הבאים: מאסר בפועל לתקופה של 3 חודשים לריצוי בדרך של עבודות שירות (בהתאם לחוות דעת הממונה); 12 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים מיום מתן גזר הדין, שיופעל במידה שהמערער יעבור עבירת אלימות מסוג פשע; 6 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים מיום מתן גזר הדין, שיופעל במידה שהמערער יעבור עבירת אלימות מסוג עוון; צו מבחן למשך שנה ופיצוי למתלונן בסך 4,500 ש"ח.

2. לצד הודעת הערעור, הוגשה גם בקשה לעיכוב ביצוע של עונש המאסר שהושת על המבקש. בהקשר זה, חברי, השופט י' עמית, הורה כי עונש המאסר בפועל  שהושת על המבקש (שירוצה בדרך של עבודות שירות, כאמור) יעוכב עד להכרעה בערעור.

           נביא להלן את הנתונים הדרושים להכרעה.

3. בתאריך 26.05.2016 בית המשפט המחוזי הנכבד הרשיע את המערער, על-פי הודאתו ובמסגרת הסדר טיעון, בכתב אישום מתוקן בגין עבירה של סיוע לחבלה חמורה (עבירה לפי סעיפים 333 ו-31 לחוק). הסדר הטיעון לא כלל הסכמה בין הצדדים לעניין העונש. למען שלמות התמונה, יצוין כי המערער, יחד עם הנאשמים הנוספים בתיק, כפרו תחילה במיוחס להם בכתב האישום, אך במסגרת הליך גישור (שהחל לאחר תחילת שמיעת הראיות), הגיעו הצדדים להסדר הטיעון האמור. עוד הוסכם כי שירות המבחן יגיש לבית המשפט תסקיר בעניינם של הנאשמים טרם שיישמעו הטיעונים לעונש, אף שצוין כי לא יהיה בתסקירים אלו כדי לחייב מי מן הצדדים.

4. על-פי כתב האישום המתוקן, בו הודה המערער, בתאריך 31.07.2015 שהו המשיב 2 ואחותו במועדון ה"קאסה" בראש פינה (להלן: המועדון), הנמצא בבעלות המערער ונאשם נוסף שעמד לדין בפרשה, אריאל נקש (להלן: אריאל) – עימם היה למשיב 2 היכרות מוקדמת. בסמוך לשעה 02:00 התפתחה מריבה בין המשיב 2, שהיה שתוי, לבין אחד המבלים במועדון, זאת על רקע הערות גסות שהעיר אותו מבלה לאחותו של המשיב 2. המערער, יחד עם אריאל ונאשם אחר בפרשה, מאור הרסטיג (להלן: מאור), שעבד כברמן במועדון, ניסו להרגיע את המשיב 2, אולם הדבר לא הסתייע, והמשיב 2 אף השליך מאפרה לכיוונו של מאור, אך לא פגע בו. בעקבות    זאת – המערער, אריאל ומאור החליטו להרחיק את המשיב 2 מהמקום והוציאו אותו מהמועדון בכוח, בסיוע מאבטחים. נוכח המהומה שהתעוררה, המשטרה הוזעקה למקום וסייעה אף היא בהרחקתם של המשיב 2 ואחותו מן המקום, ואלו חזרו לביתם. בשל התנהגותו של המשיב 2 והחשש מפגיעה בשמו הטוב של המועדון – החליטו אריאל, מאור והמערער, ביחד עם אחרים שזהותם אינה ידועה, לתקוף את המשיב 2. לפיכך, בסמוך לשעה 03:00 מאור התקשר למשיב 2 ואיים עליו. משניתק המשיב 2 את השיחה, התקשר אליו גם אריאל, אשר הפציר במשיב 2 לחזור למועדון במטרה "ליישב את ההדורים". המשיב 2 נענה, וכעבור זמן קצר הגיע אל החניה הסמוכה למועדון והודיע על כך לאריאל, אשר מסר לו שימתין וכי הוא בדרכו אליו. בשלב זה, אריאל, מאור והמערער, יחד עם גורמים נוספים שזהותם אינה ידועה, יצאו לכיוונו של המשיב 2 וזרקו עליו אבנים. המשיב 2 ניסה אמנם לברוח, אך הנ"ל השיגו אותו והחלו להכות אותו בכל חלקי גופו, כאשר, בין היתר, המערער חנק את המשיב 2 בצווארו.

           בסופו של לילה, המשיב 2 עזב את המקום ובהמשך אף פונה לבית החולים, שם התברר כי כתוצאה מהמעשים הנ"ל נגרמו לו חבלות מסוג המטומה פריאורביטלית בצד ימין של הראש, חבלה חמורה בצלע 5, וסטייה בבסיס האף. עקב כך, המשיב 2 אושפז לטיפול והשגחה בבית החולים למשך שלושה ימים.

גזר דינו של בית המשפט המחוזי הנכבד

5. בתאריך 27.11.2017 בית המשפט הנכבד גזר את דינו של המערער, לאחר קבלת תסקיר של שירות המבחן בעניינו (להלן: התסקיר) ולאחר שמיעת טיעונים של באי-כוח הצדדים. שירות המבחן ציין בתסקיר כי המערער קיבל עליו אחריות, הביע חרטה על מעשיו, וגילה מודעות והבנה למשמעות התנהלותו הבעייתית. בבואו להעריך את הסיכון לעבריינות אל מול הסיכוי לשיקום – שירות המבחן התרשם כי המערער, בחור צעיר אשר לומד בבית ספר להנדסאים, הינו בעל אופי חיובי, שנוקט בעמדות נורמטיביות ושומרות חוק בדרך כלל. בתוך-כך, שירות המבחן ציין כי לא התרשם שקיימים אצל המערער מאפיינים התנהגותיים אלימים. על-פי התסקיר, יש לראות בהתנהלות המערער, המתוארת בכתב האישום המתוקן הנ"ל, משום התנהגות אימפולסיבית, אשר ביטאה, לדברי שירות המבחן, את קשייו בהתמודדות עם מצב מורכב, ונעשתה מתוך רצון שלו להגן עלהמועדון שבהקמתו השקיע משאבים וזמן. בסופו של דבר, שירות המבחן העריך כי הסיכוי להישנות מקרים דומים בעתיד מצדו של המערער הינו נמוך. לפיכך, שירות המבחן המליץ לשקול את האפיק          הטיפולי-שיקומי ולבחון את האפשרות של ביטול ההרשעה, לצד הטלת צו מבחן למשך כשנה וצו שירות לתועלת הציבור.