טויב נ' ביאלוסטוצקי ואח'

פסק דין

1. עניינה של התובענה שלפני הם הליכי בוררות המתקיימים בין המבקש לבין המשיבים לפני עו"ד עדו דיבון (להלן: "הבורר"). במסגרת הליכים אלו התעוררה השאלה האם קביעות שניתנו בפסק בוררות קודם מחייבות את הצדדים גם בבוררות הנוכחית. הבורר סבר כי עניין זה תלוי בפרשנות ההסכם מכוחו מתקיימת הבוררות שלפניו, ועל כן ניתן יהיה להכריע בו רק לאחר שמיעת ראיות הצדדים. המבקש סבור כי בכך חרג הבורר מגדרי סמכותו. מהטעמים שיובהרו להלן, אני סבור שהחלטת הבורר לא רק שאינה מהווה חריגה מגדרי סמכותו, אלא שהיא גם ההחלטה הנכונה בנסיבות העניין.

רקע עובדתי

2.המבקש והמשיב ניהלו בעבר עסקים משותפים. לפני מספר שנים נקלע המשיב לקשיים כלכליים, ונמלט מלחץ נושיו לקנדה. מאז מתנהלות בינו לבין נושיו התדיינויות משפטיות מסועפות ומסבוכות, שההתדיינות עם המבקש היא אחת מהן.

3.בשנת 2004 התקיימה בין המשיב למבקש בוררות בפני הרב שמחה אלבוים. ביום 7.5.2004 נתן הרב אלבוים פסק בוררות, במסגרתו חויב המשיב לשלם למבקש סכום של 2,250,000 דולר בתוספת ריבית של 1.5% לחודש החל מיום 1.1.2003, ועד לתשלום המלא בפועל (להלן: "פסק אלבוים"). פסק אלבוים אושר על ידי בית המשפט המחוזי בתל-אביב, בהסכמת הצדדים, ביום 3.10.2004.

4.הצדדים ביצעו פעולות מסוימות שמטרתן להביא לפירעון החוב שנפסק בפסק אלבוים, אולם אין חולק כי החוב הפסוק לא נפרע עד עצם היום הזה.

5.ביום 21.12.2008 חתמו המבקש והמשיב על הסכם שמטרתו "להסדיר את היחסים ביניהם בכל הקשור להתחשבנות הכספית ביניהם ולפרעון החוב" (להלן: "הסכם 2008"). בהסכם זה נקבעו סעיפים 20 – 21, שזו לשונם:

"20.ככל שיתגלעו חילוקי דעות בין הצדדים בכל הנוגע להסכם זה ולמרכיבי ההתחשבנות ועריכתה, מסכימים בזאת הצדדים כי עו"ד שמעון שגיא ישמש כמגשר ביניהם על מנת להביא להסכמה בנוגע לשיעור החוב ולדרך ההתחשבנות. ישיבות הגישור יתקיימו באופן רציף, בציריך או בלונדון לפי תיאום בין הצדדים והמגשר. הצדדים ישאו בהוצאות המגשר לרבות אש"ל ונסיעות, במשותף.

21.ככל שלאחר קיום הגישור נותרו נושאים ו/או סכומים בהם לא הגיעו הצדדים להסכמה, יעביר המגשר רשימת פלוגתאות, בצירוף עמדות הצדדים, לבורר עו"ד עדו דיבון מרח' נירים 3 תל אביב, אשר מתמנה בזאת כבורר מוסכם בין הצדדים, לצורך הכרעה בנושאים אלו. מוסכם כי הבורר לא ידון בנושאים בהם כבר הושגה הסכמה באמצעות המגשר. נושאים אלו יסוכמו ויפורטו ע"י המגשר בכתב, ויקבלו תוקף של פסק דין ע"י הבורר במסגרת הליך הבוררות."

כן נקבעו בהסכם 2008 הוראות שונות לעניין דרך קיום הליכי הגישור והבוררות.

6.הליכי הגישור שבין הצדדים לא הצליחו להביא להבנה בין הצדדים, ובעקבות זאת (ולאחר התנהלות נוספת שאינה לענייננו) העביר המגשר, עו"ד שמעון שגיא (להלן: "המגשר") ביום 22.12.2010 רשימת פלוגתאות. מעיון ברשימה זו עולה כי הצדדים חלוקים בשאלת גובה החוב אותו חייב המשיב למבקש, וזאת הן ביחס לאירועים שקרו לפני פסק אלבוים, והן ביחס לאירועים שהתרחשו לאחריו.

7. בישיבת קדם המשפט שהתקיימה לפני הבורר ביום 19.1.2011, העלה ב"כ המבקש טענה כי פסק אלבוים יוצר מעשה בית דין בין הצדדים, וכי על הבורר לקבלו כמכריע ביחס לגובה החוב בין הצדדים, נכון למועד נתינתו. מנגד טען ב"כ המשיב כי הסכמת הצדדים, עת כרתו את הסכם 2008, הייתה שהמגשר והבורר ידונו בגובה החוב ה"אמיתי" בין הצדדים, וזאת תוך התעלמות מפסק אלבוים. לביסוס פרשנות זו טען כי ברור לצדדים שהמדובר בפסק בוררות למראית עין, שנעשה למטרות זרות, ואינו מגלם כל חוב אמיתי.

8.הבורר, לאחר ששמע את טענות הצדדים, קבע, בהחלטה מנומקת מיום 18.5.2011 (להלן: "החלטת הבורר"), כי השאלה שבפניו איננה האם פסק אלבוים תקף (נושא בו הבהיר כי לא יכריע), אלא האם הצדדים הסכימו בהסכם 2008 לבסס את ההתדיינות ביניהם במסגרת הבוררות על "התחשבנות כוללת אשר תבחן גם את אותם עניינים שהוסדרו במסגרת פסק אלבוים" (סעיף 5 להחלטת הבורר). לשיטת הבורר, הצדדים רשאים היו להסכים כך, והשאלה אם עשו כן היא שאלה פרשנית, בה יוכל להכריע רק לאחר שישמעו ראיות הצדדים.

9.המרצת הפתיחה שלפני תוקפת את החלטת הבורר, ומבקשת כי בית המשפט יורה לו ש"הוא אינו מוסמך במסגרת הליך הבוררות המתנהל בפניו לדון ולהכריע בתוקפו ו/או באמיתותו ו/או בתוכנו" של פסק אלבוים.

10.להשלמת התמונה אציין כי ב- 19.7.2011, לאחר הגשת התובענה שלפני, הוגשה בבית המשפט המחוזי בתל אביב בקשה לביטול פסק אלבוים (להלן: "ההליך לביטול פסק אלבוים"). תובענה זו הוגשה על ידי צדדים שלישיים (שלטענת ב"כ המבקש יש להם, או לפחות לחלקם, קירבה למשיב), אשר אינם נוטלים חלק בהליכי הבוררות, ושלא נטלו חלק בהליכים שלפני.

דיון והכרעה

11.קל להיווכח כי התובענה שלפני, כפי שהוגשה, היא תובענת קש. הסעד המבוקש בתובענה הוא להורות לבורר כי אינו מוסמך לקבל החלטה, שהבורר הבהיר במפורש כי אין הוא מוסמך לקבלה, וממילא לא יכריע בה. במה דברים אמורים? הסעד שהתבקש בהמרצת הפתיחה הוא, כאמור, להורות לבורר שאינו מוסמך להכריע בגורלו של פסק אלבוים. ואולם, על עניין זה לא חולקים כלל לא המשיב, ולא הבורר. הן המשיב בכתבי טענותיו, והן הבורר בהחלטתו, הבהירו הבהר היטב כי הם מסכימים עם המבקש בעניין זה, ואינם סבורים שבסמכותו של הבורר לקבוע כי פסק אלבוים אינו מחייב. מכאן שהסעד המבוקש בהמרצת הפתיחה כלל אינו שנוי במחלוקת, וממילא לא היה צורך בהגשתה לשם קבלתו.

12.לעומת זאת, הן הבורר והן המשיב סבורים, ובצדק, כי העובדה שהבורר אינו יכול להכריע בגורלו של פסק אלבוים, אין בה כדי לשלול את סמכותו, ולמעשה חובתו, של הבורר לדון בשאלה הפרשנית השנויה במחלוקת בין הצדדים: האם בהסכם 2008 התכוונו הצדדים כי הבורר יכריע בהתחשבנות ביניהם על בסיס פסק אלבוים או על בסיס בחינה מחודשת של העובדות.

13.ודוק, אף אם נניח כי פסק אלבוים תקף לכל דבר ועניין (וכאמור, מוסכם כי זו ההנחה שצריכה לעמוד לנגד עיני הבורר, כל עוד לא תקבע ערכאה שיפוטית מוסמכת אחרת), הרי שאין בעובדה זו כדי למנוע מהצדדים, כעניין משפטי-עקרוני, להסכים על קיום הליכי בוררות שיבחנו מחדש את אותן עובדות ששימשו בסיס לפסק אלבוים. עמדה על כך פרופ' סמדר אוטולנגי ז"ל בספרה "בוררות – דין ונוהל" (מהדורה רביעית מיוחדת, תשס"ה) בעמוד 853 בזו הלשון:

"כוונה אחרת של הצדדים לשלילת תוקפו של הפסק כמעשה בית דין יכולה לבוא לידי ביטוי גם בהסכמה מאוחרת בין הצדדים, לאו דווקא בהסכם הבוררות עצמו. כך, לדוגמא, כאשר ניתן פסק בוררות ולמרות זאת הוגשה תביעה בין אותם צדדים לגבי חיובים הקשורים באותה תקופה עצמה, תביעה אשר לגביה הייתה הסכמה של שני הצדדים למוסרה מחדש לבוררות – ניתן לראותם כמסכימים להתעלם מפסק הבוררות הראשון ולא לראותו כמהווה מעשה בית דין ביניהם."