טוויל נ' בן נון

פסק דין

לפני תביעה שעניינה תאונת דרכים שאירעה ביום 17.4.13 בירושלים.

במועדים הרלבנטיים לכתב התביעה היה התובע הבעלים של רכב מ.ר. 4790361 (להלן: "רכב התובע").

הנתבע 1 היה במועדים הרלבנטיים הנהג ברכב מ.ר. 8836970 (להלן: "רכב הנתבע"). הנתבעת 2 היא מבטחת רכב הנתבע.

מוסכם בין הצדדים כי ביום 17.4.13 אירעה התנגשות בין צדו השמאלי קדמי של רכב התובע לבין צדו הימני האחורי של רכב הנתבע. המחלוקת בין הצדדים הינה בשאלת החבות.

גרסת התובע הינה כי הנתבע נסע לאחור על מנת להחנות את רכבו בצד הכביש מבלי ששם לב לרכב התובע שעמד מאחור ופגע ברכב התובע בצדו השמאלי קדמי.

גרסת הנתבעים לאופן התרחשות התאונה היא שונה. לגרסתם, רכב הנתבע עצר בשמאל הדרך לאחר שהאט ואותת על כוונתו להחנות את רכבו במקום חניה שהתפנה. עוד טרם החל הנתבע במסיעה לאחור, הגיח רכב התובע מאחור ופגע בפינה הימנית אחורית של רכב הנתבע.

דיון והכרעה

העידו בפני התובע, שני עדים מטעמו וכן הנתבע.

התובע חזר על גרסתו כי רכב הנתבע שנסע לפניו עצר וכי התובע עצר מאחוריו. הנתבע אותת על מנת להיכנס לחניה בשמאל הדרך, החל בנסיעה לאחור ופגע ברכב התובע בצדו השמאלי קדמי.

מטעם התובע העיד מר חביב עמור, אשר היה עם התובע ברכב וישב לצדו. מר עמור אף הוא העיד כי רכב התובע היה בעצירה מאחורי רכב הנתבע וכי רכב הנתבע נסע לאחור על מנת להיכנס לחניה ופגע ברכב התובע.

כן העיד אחיו של התובע, מר אלחנן טוויל, אשר הגיע למקום התאונה דקות ספורות לאחר האירוע. אחיו של התובע העיד כי לאחר התאונה אמר לו הנתבע כי נסע לאחור על מנת להיכנס לחניה, אך טען כי גם התובע המשיך בנסיעה.

מנגד העיד הנתבע, כי עצר את רכבו על מנת להיכנס לחניה, כאשר מאחוריו לא היו כלי רכב. טרם החל בנסיעה לאחור, הגיע רכב התובע במהירות ופגע ברכב הנתבע בצדו הימני אחורי.

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים והתרשמתי מהן, הגעתי למסקנה כי יש להעדיף את גרסת התובע והעד מטעמו על פני גרסת הנתבע. עדותו של התובע היתה אמינה עלי ונתמכה בעדותו של מר חביב עמור. מנגד, עדותו של הנתבע לא היתה אמינה עלי וגרסתו כי בעת שעצר את רכבו לא היה כל כלי רכב מאחוריו וכי התובע הגיע במהירות ופגע בו מאחור, אינה סבירה.

אף מוקדי הנזק בכלי הרכב מתיישבים יותר עם גרסת התובע, שכן הנזק ברכב התובע הוא בצדו השמאלי קדמי בעוד הנזק ברכב הנתבע הוא בצדו הימני, מה שמעיד כי רכב הנתבע היה באלכסון בעת ההתנגשות והחל בחניה. אילו היתה נכונה גרסת הנתבע, הרי שסביר כי רכב הנתבע היה נפגע בצדו האחורי ולא בפינה הימנית אחורית של רכבו.

לפיכך, אהני קובעת כי הנתבע הוא שאחראי לתאונה.

בעקבות התאונה נגרמו לתובע הנזקים הבאים: נזק לרכב בסכום של 4,083 ₪; כן נשא התובע בתשלום שכ"ט שמאי בסכום של 842 ₪ ובסה"כ 4,925 ₪.

לפיכך אני קובעת כי הנתבעים, ביחד וחוד, ישלמו לתובע סך של 4,925 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 17.4.13 ועד התשלום בפועל.

כן ישאו הנתבעים בהוצאות התובע בסכום של 700 ₪.

הסכומים ישולמו בתוך 30 יום.