טוויטו נ' לזרקוביץ'

החלטה

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות לביצוע שטר.

בהתאם לרישומים בתיק ההוצאה לפועל האזהרה נמסרה למבקשת ביום 15.9.2013. ההתנגדות הוגשה רק ביום 27.1.2014 קרי מדובר באיחור של מעל 3 חודשים.

המבקשת הגישה בקשה להארכת מועד להגשת ההתנגדות וטענה כי לאחר שבדקה את הדברים מול לשכת ההוצאה לפועל נתברר לה כי בשגגה נרשם שהאזהרה נמסרה לה ביום 15.9.2013. לדבריה היא קיבלה את האזהרה רק ביום 6.10.2013. (יש לציין כי במקום אחר בתצהירה – סעיף 5 - היא טענה שהאזהרה נתקבלה אצלה ביום 5.10.2013).

עוד היא טענה כי במועד בו הגיעה ללשכת ההוצאה לפועל לצורך הגשת ההתנגדות נאמר לה כי חלף המועד להגשת ההתנגדות ולפיכך היא הגישה בקשה זו למתן אורכה. אף שהדבר לא נטען מפורשות ניתן היה להבין מתצהירה כי במועד בו היא הגיעה ללשכת ההוצאה לפועל, טרם חלף המועד להגשת ההתנגדות.

לגופו של עניין, היא טענה כי אין בינה לבין המשיב כל יריבות וכי השיק ניתן לאחד בשם דוד פרנקל עבור סחורה שלא סופקה לה. לדבריה היא לא אישרה למר פרנקל להעביר את השיק לידי המשיב.

בדיון נחקרה המבקשת על תצהירה וב"כ הצדדים סיכמו את טענותיהם.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, שמעתי את עדותה של המבקשת ואת טיעוני ב"כ הצדדים החלטתי לדחות את הבקשה.

על אתר אומר כי תנאי לדיון בהתנגדות גופה היא קבלת בקשתה של המבקשת להאריך את המועד להגשת ההתנגדות. בתנאי זה, כפי שיפורט להן, המבקשת לא עמדה.

בחקירה הנגדית של המבקשת התברר כי המבקשת הצהירה על עובדות שאינן נכונות והציגה בפני בית המשפט תמונה חסרה ומטעה.

כאמור המבקשת טענה בתצהירה כי לאחר בדיקה בלשכת ההוצאה לפועל התברר לה כי נרשם בשגגה שמסירת האזהרה בוצעה ביום 15.9.2013. אולם כאשר הוצג בפניה אישור המסירה ולפיו דבר הדואר נמשך ביום 15.9.2013, היא אישרה כי מי שחתם עליו הוא אביה אשר מתגורר עמה באותה כתובת (ראה עמוד 2 שורות 9-19).

זאת ועוד, במהלך חקירת המבקשת, התרשמתי כי ניסתה להתחמק ולא לגלות שאביה הוא שמשך את הדואר הרשום עבורה. כשהוצג בפניה אישור המסירה תשובתה הראשונית הייתה שאין היא חתומה עליו. רק לאחר שנשאלה על ידי ב"כ המשיב הכיצד אם כן נמשך הדואר הרשום שיועד אליה היא אישרה כי אביה, אשר כאמור מתגורר עמה, הוא שחתם על האישור.

המבקשת לא ידעה להסביר מדוע לא מצאה לנכון לציין עניין מהותי זה בתצהיר: "לא יודעת לומר למה זה לא צוין בתצהיר שלי ואני לא יודעת למה זה חשוב לציין בתצהיר את התאריך המדויק" (עמוד 2 שורות 15-16). השמטת עניין מהותי זה פועלת לחובתה. די בכך כדי לדחות את הבקשה.

יתרה מכך, בתצהירה המבקשת לא ציינה מהו המועד בו היא הגיעה אל הלשכה בפעם הראשונה לצורך הגשת ההתנגדות. כאמור, הרושם הנוצר מקריאת תצהירה הוא כי המבקשת הגיעה ללשכה בטרם חלף המועד להגשת ההתנגדות, לאור הטעות שנפלה לטענתה ברישומי הלשכה. והנה התברר בחקירתה הנגדית כי לא כך היו פני הדברים וכי לא בכדי נמנעה המבקשת מלציין את התאריך. מתשובתה לשאלת ב"כ המשיב עלה כי המבקשת פנתה למשרדי ההוצאה לפועל לראשונה רק ביום 27.1.2014 לצורך הגשת ההתנגדות. להלן הדברים:

"ש. בהנחה שקיבלת את האזהרה באמת בתאריך שאת טוענת לו, ההתנגדות היתה צריכה מוגשת בתאריך 6.11.13 לפי החוק וזה מופיע בסעיף 7 לתצהיר, ההתנגדות הוגשה בתאריך 27.1, היכן נעלמו חודשיים?

ת.אני אסביר לכם, אני דיברתי עם מר פרנקל לגבי המכתב שהגיע ושיקים שהוא קיבל ממני לא קיבלתי שום תמורה. הגשתי את ההתנגדות רק בתאריך 27.1 כי ציפיתי שפרנקל יטפל בזה וידבר עם מי שהוא מסר את השיקים שלי כי אני לא מכירה את מי שתובע". (ראה עמוד 2 שורות 24-29).

המועד להגשת ההתנגדות נקבע בחיקוק (תקנה 106 לתקנות ההוצאה לפועל). בהתאם להוראת תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי ניתן להאריך את המועד להגשת ההתנגדות מטעמים מיוחדים שיירשמו. לא זו בלבד שהמבקשת לא פירטה בבקשתה שום טעם מיוחד ולא נתנה כל הסבר מניח את הדעת להגשת בקשה באיחור של מעל 3 חודשים אלא שכאמור התברר שתצהירה כלל עובדות לא נכונות וכי הצגת הדברים על ידה הייתה חסרה ומטעה.

לא זאת אף זאת, גם טענת ההגנה שפורטה בבקשה אין בה כדי לסייע למבקשת. סיכויי הגנה אינם יכולים להוות טעם מיוחד העומד בפני עצמו והם יכולים להצטרף לנסיבות נוספות, אשר לא פורטו בבקשה. מכל מקום טענת ההגנה העיקרית שפורטה בבקשה להארכת מועד מתייחסת לכישלון תמורה מול הצד הישיר לעסקה ולא כלפי המשיב ולפיכך אין בה כדי לסייע למבקשת.

סוף דבר הבקשה להארכת מועד נדחית. המבקשת תשלם למשיב הוצאות משפט בסך של 2,000 ₪. המשיב רשאי להמשיך בנקיטת ההליכים כנגד המבקשת בתיק ההוצאה לפועל.

המזכירות תשלח החלטתי לצדדים ותסגור את התיק.