טובת הילדים – מזונות ותנאי מחיה ראויים אל מול משמורת משותפת

לפנינו ערעור על החלטת בית הדין האזורי מתאריך י"א באב תשע"ד (3.8.14) הקובעת כי על פי ההלכה אין מקום לפטור עקרונית את האב ממזונות ילדיו, כאשר משמורת הילדים משותפת.

בית הדין האזורי האריך בפסק דין מנומק המברר את מקורות החיוב השונים עד שהגיע למסקנתו כי חיוב האב במזונות ילדיו הוא עיקרון הלכתי המחייב את האב גם במקרה שחלוקת זמני השהייה והכנסות הצדדים שוויוניות.

האב בהופיעו לפנינו חזר על דבריו בבית הדין האזורי שאין הוא מבקש דיון פרטני (כפי שהוצע לו בבית הדין האזורי על גובה המזונות והשיקול להפחתה) אלא דיון עקרוני המבוסס על החלטת בג"ץ הקובעת כי במזונות הילדים שמגיל שש ואילך המצויים במשמורת משותפת וכשהכנסות ההורים שוות יישאו שני הצדדים בשווה, דהיינו: האם לא תהיה זכאית למזונות. האב הוסיף לטעון שיש לכך מקור הלכתי של "ועשית הישר והטוב".

טענת האם מנגד היא שמאז הגירושין, במשך שלוש שנים, אין האב נותן לה מנוחה ממאבקים משפטיים בלתי־פוסקים בעניין הסדרי השהות והמשמורת (עניין המשמורת והסדרי השהות מתנהל בבית המשפט) שתכליתם להגיע למשמורת משותפת ולביטול חיובו במזונות – בעקבותיה.

האם טוענת כי על אף פסק דין הקובע שעל האב לשלם לה 3,800 ש"ח לשני הילדים (כולל מדור) וכן את מחצית ההוצאות החריגות ("מחציות"), אין הוא משתתף בשום הוצאה חריגה וכמעט אינו משלם מזונות. חובו בהוצאה־לפועל עומד על 60,000 ש"ח.

היא אינה מבקשת ממנו השתתפות במחציות כי היא מתחשבת בו ונושאת לבדה בכל העול של החוגים, ביגוד, חינוך, משקפיים העולים 2,000 ש"ח לשנה (משקפיים מיוחדים) וכו'.

בשל מצב זה אין היא שוכרת דירה אלא מתגוררת בבית אביה המבוגר ועם אחיה – רווק בן ארבעים – המתגורר עימו. לילדים יש שם חדר. היא עובדת קשה כדי לפרנס את המשפחה (מלמדת עד השעה 16:00 כל יום ובנוסף לכך – שיעורים פרטיים), הכנסותיה הן כ־11,000 ש"ח והיא נושאת בחובות מחיי הנישואין.

מנגד האב, רופא שיניים במקצועו, טוען שהוא משתכר כ־10,000 ש"ח. הוא עובד ממשלתי ב"בריאות השן". הוא שוכר דירה שבה סלון המשמש למגוריו וחדר לילדים, מתמודד עם חובות מחיי הנישואין וגם קונה לילדים ביגוד. הילדים נמצאים איתו הרבה, וכיוון שהאם עובדת יותר הם נמצאים אצלו בצוהרים יותר מאצל האם, הוא משלם חלקית את חוב המזונות.

פתחתי בתיאור קצר של התיק העומד לפנינו, שלדעתי הוא דוגמה מאלפת לבעיית שינוי המגמה בעניין המשמורת ומזונות הילדים. וממנו יש לגזור את המבט הכללי בדיון על חיוב ההורים במזונות ילדיהם כדיון "מן הפרט אל הכלל".

הדיון המציאותי

לנגד עינינו אנו רואים זוג הורים שלכאורה אך טובת ילדיהם לנגד עיניהם, וכל רצונם הוא להיות להם הורים משמעותיים ולשהות במחיצתם את הזמן המרבי.

בפועל המצב שנגרם הוא שונה – הילדים אינם מקבלים את המסגרת הראויה להם: כאשר הם עם האב הם גרים בדירה קטנה וצפופה, גם לאב אין שום פרטיות ויכולת לפתוח לעצמו 'דף חדש'. וכאשר הם עם האם הם מתגוררים בבית עם סב זקן ועם אחי האישה, בתנאים קשים ללא כל פרטיות המתבקשת לטובת הילדים והמשפחה הגרעינית. במקביל גם האם נאלצת לוותר על פרטיותה.

כל זה קורה בעקבות סירוב האב לשלם את דמי המזונות, שלטענתו האם לא זכאית להם. אין ספק כי המזונות בסך 3,800 ש"ח שנקבעו לאם, היו מאפשרים לה לשכור דירה (ב[...]) ולאפשר מדור סביר לילדים וחיים נורמליים יותר בעבור ההורים – דבר שישפיע מאוד גם על הילדים.

זוג ההורים שלפנינו גידלו את ילדיהם בהכנסה משותפת של כ־20,000 ש"ח. הסכום הנ"ל הספיק להם בלי שנשאר עודף. לטענת האישה האב השתכר עוד כ־4,000 ש"ח מדי חודש בחודשו ונזקק גם להם לצורך החיים השוטפים.

כיום כל צד נשאר עם כ־10,000 ש"ח לחודש – כמחצית מההכנסה שהייתה להם כזוג.

לטעמי אין צל של ספק שאי אפשר לגדל את שני הילדים בצורה סבירה כאשר כל צד נשאר עם מחצית מסכום המחייה הקודם.

תנאי המחיה של כל אדם נמדדים על פי סביבתו והרגליו.

שנינו במסכת כתובות (דף סז ע"ב):