טוביאנה נ' זריהן ואח'

פסק דין

זוהי תביעה קטנה לפיצוי התובעת על נזקי רכוש שנגרמו לרכבה, על פי הנטען, בתאונה שארעה ביום 18.7.11, בה היה מעורב רכב הנהוג על ידי הנתבעת מס' 1 ומבוטח על ידי הנתבעת מס' 2.

התובעת טוענת כי בעוד שרכבה עמד בחניה, נסעה הנתבעת עם רכבה אחורנית ופגעה ברכבה וכתוצאה מכך נגרמו לרכב נזקים שנאמדו על ידי שמאי בסך של 9,988 ₪. לטענת התובעת, הנתבעת התנצלה ומסרה את פרטיה ואמרה שיש לרכב ביטוח, אך אביה שהגיע למקום פנה אליה ואמר שלא תיקח אחריות.

הנתבעות טוענות בכתב ההגנה כי התובעת היא שגרמה ברשלנותה לתאונה. התובעת חנתה את רכבה כשחציו על המדרכה וחציו על הכביש ואז יצאה מהחניה בנסיעה אחורנית ופגעה ברכב הנתבעת, בעת שהיה בעמידה.

בדיון שהתקיים בפני היום העידו התובעת ואחיה ומנגד העידו הנתבעת מס' 1 ואביה.

לאחר ששמעתי את העדויות ולאחר שעיינתי בחומר הראיות, שוכנעתי כי דין התביעה להדחות. על פי תקנה 15 (ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), התשל"ז-1976, יפורטו להלן נימוקי פסק הדין בתמצית.

התובעת לא הוכיחה גרסתה באשר לאופן בו ארעה התאונה. בעדותה בפני טענה התובעת, כי רכב הנתבעת פגע ברכבה פעמיים בעת שנסע אחורנית: פעם אחת בדלת האחורית ולאחר מכן המשיך ופגע במגן האחורי של רכבה. טענה זו, לא בלבד שלא נטענה בגרסה שמסרה התובעת בכתב התביעה, אלא שהיא איננה מתיישבת עם הגיונם של דברים, שהרי ככל שהיה מדובר בנסיעה נמשכת של הנתבעת אחורנית, לא היה מקום לשתי פגיעות נפרדות ברכב התובעת.

עדותו של העד מטעם התובעת היתה עדות בלתי מהימנה, שלא היה בה כדי לשפוך אור על אשר ארע. העד העיד תחילה על נסיבות קרות התאונה, אולם משנשאל האם ראה כיצד התרחשה התאונה השיבה התובעת, במקומו, כי הוא לא ראה כיצד ארעה התאונה אלא שמע מכה ויצא החוצה. בהמשך אישר גם העד כי לא ראה את התאונה אלא הוא מסיק שכך קרה כתוצאה מהמכה (ראה עמ' 3 שורות 19-24 לפרוטוקול). גם בעניין זה נמצאה סתירה בעדותו של העד: תחילה טען שכשהגיע למקום הרכבים כבר הוזזו, אך לאחר מכן טען ההיפך, משמע – שהגיע לפני שהרכבים הוזזו (ראה עמד 3 שורות 26-29 וכן עמ' 4 שורות 1-3 לפרוטוקול). בסיכום עדותו של העד מטעם התובעת אמרה התובעת על עדותו: "זה לא היה כך" (ראה עמ' 4 שורה 5 לפרוטוקול).

יתרה מכך, התובעת לא הוכיחה כי הנזקים הנטענים בתביעה ובחוות דעת השמאי עליה היא נסמכת, אכן נגרמו לרכבה בתאונה נשוא כתב התביעה. כאמור, על פי עדות התובעת בבית המשפט, רכבה נפגע בשני מוקדים בלבד: בדלת האחורית-ימנית ובטמבון האחורי. בחוות דעת השמאי, לעומת זאת, צויינו נזקים גם בכנף הקדמית-ימנית, בדלת הקדמית-ימנית ובכנף אחורית-ימנית. משנשאלה התובעת כיצד היא מסבירה שבתביעתה היא תובעת בגין נזקים אלה, השיבה : "אין לי קדמי, יש לי רק אחורי, דלת אחורי ומגן אחורי" (עמ' 3 שורה 1 לפרוטוקול). התובעת הודתה, אפוא, כי הנזקים שנקבעו בחוות דעת השמאי עליה נסמכת תביעתה, כלל לא נגרמו בתאונה נשוא כתב התביעה.

יצוין כי גם עדותה של הנתבעת לא היתה חפה מסתירות. כך, בעוד שתחילה טענה כי היא לא נסעה אחורנית (עמ' 4 שורות 26-27 לפרוטוקול), הרי שבהמשך אישרה כי כן נסעה אחורנית, לכיוון הכביש הראשי (עמ' 5 שורות 10-11 לפרוטוקול). יחד עם זאת, טענת הנתבעת ולפיה היא לא גרמה להתנגשות בין הרכבים לא נסתרה, ומכל מקום נתתי אמון בטענתה ולפיה המגע בין הרכבים היה מגע קל שלא גרם לנזקים הנטענים על ידי התובעת בכתב תביעתה.

על יסוד האמור לעיל, התביעה נדחית.

התובעת תשא בהוצאות הנתבעים בסך של 500 ₪ לכל אחד מהם, אשר ישולמו בתוך 30 יום ממועד מסירת פסק דין זה לתובעת.

בקשת רשות ערעור ניתן להגיש בתוך 15 יום בבית המשפט המחוזי בנצרת.

ניתן היום, כ' שבט תשע"ב, 13 פברואר 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: