טובי (עציר) נ' מדינת ישראל

החלטה

ערר על החלטת בית המשפט שלום בנתניה בתיק מ"ת 29401-07-10 בה הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו.

כנגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של אחזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, עבירה לפי סעיף 7(א) + (ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973.

על פי עובדות כתב האישום בתאריך 14/7/2010 החזיק העורר בביתו סמים מסוכנים מסוג חשיש במשקל של כ-3.5 גרם נטו, וסם מסוג קנבוס במשקל של 549 גרם נטו.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו.

בית משפט קמא הורה על הזמנת תסקיר, ולאחר שהתקבל התסקיר ניתנה החלטתו נשוא ערר זה.

ב"כ העורר טען כי שגה בית משפט קמא משלא הורה על שחרורו של העורר לחלופות שהוצעו שהינן ילדיו של העורר, כאשר אין ספק כי מדובר במפקחים נורמטיביים ואחראיים, וכי היה מקום לשלוח את העורר לגמילה במסגרת "בית חוסן".

בדיון שהתקיים בפני ביום 2/9/2010 ביקשתי השלמת התסקיר משירות המבחן לאחר שתבדק מידת התאמתו של העורר לטיפול ב"בית חוסן", תוך ציון כי אין בהליך זה כדי לעורר בעורר ציפייה לשחרורו וזאת נוכח עברו המכביד, כמות הסם הגדולה ונסיונות הגמילה הרבים אשר לא צלחו.

בעניינו של העורר הוגשו שלושה תסקירים. שניים מהם הוגשו לבית משפט קמא.

מהתסקיר מיום 5/8/2010 עולה כי במהלך השנים הופנה העורר לטיפול ב"בית חוסן" והשתלב בקבוצה טיפולית, אך במהלך שהייתו שם הסתבך בביצוע עבירות סמים, כשניכר קושי להשתלב בטיפול לאורך זמן.

בשנת 2003 הופקע צו מבחן שהוטל עליו בשל כך.

במהלך השנים 2000 עד 2007 הורשע העורר חמש פעמים בביצוע עבירות על פקודת הסמים המסוכנים וריצה עונשי מאסר. עונש המאסר האחרון שהושת עליו היה בן 32 חודשים ממנו השתחרר בחודש דצמבר 2008 לאחר ניכוי שליש ממאסרו.

כחלק מתנאי השחרור שולב העורר בטיפול במסגרת "בית חוסן" ובמסגרת תעסוקתית, אך לאחר עשרה חודשים, עם סיום תקופת השליש, עזב את הטיפול וחזר לצרוך סמים.

עורכת התסקיר נפגשה עם אשת העורר אשר היתה מוכנה לשמש כחלופת מעצר, בשל רצונה להמשיך בחייהם המשותפים, לדבריה, "למרות חוסר מעורבותו בחיי ובחיי הילדים".

שירות המבחן התרשם כי לאורך כל השנים משתמש העורר בסמים ומתנהל באופן שולי על רקע זה, וכי למרות ביטוי רצון להשתלב בטיפול, ההערכה היא מדובר בביטוי מילולי בלבד, שאינו מבטא מוטיבציה ממשית לעבור הליך גמילה ושינוי מהותי בדפוסי התנהלותו. נוכח האמור והחזרתיות שבדרך התנהגותו לאורך השנים, התרשם שירות המבחן מסיכון להשנות התנהלות בעייתית, ולא המליץ על שחרורו של העורר ממעצר.

תסקיר שני שהוגש ביום 15/8/2010, הינו תסקיר אשר בחן את ילדיו של העורר כערבים מפקחים והתרשם כי מדובר בערבים נורמטיביים.

עם זאת סבר שירות המבחן כי שני ילדיו של המשיב אינם ערוכים להתמודד עם מכלול קשייו ולהפחית הסיכון להשנות התנהלות בעייתית מצד העורר בעתיד, ולפיכך דבק שירות המבחן בעמדתו כי אין לשחרר את העורר ממעצר.

לאחר הדיון שהתקיים בפני, הוגש תסקיר נוסף.

מתברר כי בית חוסן הסכים לקבל את העורר לטיפול אשר יכלול טיפול פרטני אחת לשבוע ובדיקות שתן פעמיים בשבוע. חרף האמור חזר שירות המבחן על התרשמותו כי העורר נעדר מוטיבציה מספקת וטיפול שאינו טיפול אינטנסיבי אינו יכול להפחית מהסיכון במצבו, ולפיכך לא המליץ על שחרורו ממעצר.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, סבורה אני כי דין הערר להדחות.