טובול נ' א.ד.ם אקספרס בע"מ

פסק דין

התובע, מר יצחק טובול, הועסק כנהג הסעות אצל הנתבעת במעלה אדומים מיום 15.8.07 עד לחודש 6/10, עת פוטר ללא הודעה מוקדמת.

לאחר פיטוריו הגיש התובע תביעה זו לפיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, דמי חגים, החזר ניכוי בסך 500 ש"ח בגין חודש 9/09 והחזר ניכוי בסך 4,940 ₪ בגין תשלום 19 ימי חופשה ביתר, תשלום שכר עבודה ופיצוי לפי סעיף 26א לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958 בגין ליקויים בתלושי השכר.

עובדות

הנתבעת היא חברת הסעות אשר נותנת שירותים לעיריית מעלה אדומים בתחום של הסעת תלמידי חינוך מיוחד.

עם תחילת עבודתו לא חתם על הסכם העסקה בתחילת עבודתו. "הודעה לעובד" לפי חוק הודעה לעובד (תנאי עבודה), התשס"ב-2002, נמסרה לתובע רק בתחילת שנת 2010.

כעולה מריכוזי השכר של התובע, שולם לו בתחילת העסקתו שכר יסוד בסך 4,500 וכן שולם לו גמול בעד עבודה בשעות נוספות בהתאם למספר השעות הנוספות שעבד. החל מחודש 10/08, שולם לתובע סך 2,000 ₪ בגין "שעות נוספות גלובליות", ללא קשר למספר השעות הנוספות שביצע התובע. בחודשי הקיץ של שנת 2008 שולם לתובע סך 600 ₪ כשעות נוספות גלובליות, בנוסף לשעות נוספות לפי חישוב פרטני.

אין חולק כי בשנת עבודתו הראשונה קיבל התובע תשלום נוסף בגין הסעות נוספות שביצע מחוץ לסידור העבודה, בסך 30% מערך הנסיעות.

התובע פוטר ללא הודעה מוקדמת בעקבות אירוע בו שכח להוריד ילד בן שלוש בביתו ונסע עם הרכב לירושלים. הילד הוחזר להוריו ללא פגיעה פיזית.

המחלוקות

להלן המחלוקות הטעונות הכרעתנו בהליך.

התובע טוען כי שכר היסוד שלו הינו בסך 6,500 ש"ח. לעניין זה טוען התובע כי רכיב שעות נוספות גלובליות בסך 2,000 ₪ לחודש, הינו רכיב פיקטיבי, וכי מדובר למעשה בשכר יסוד. הנתבעת מכחישה טענה זו. לטענתה, שכר היסוד של התובע הינו 4,500 ₪ והתשלום בעד שעות נוספות גלובליות הינו רכיב אמיתי המשולם בעד ביצוע עבודה בשעות נוספות, ואינו נכלל בשכרו הרגיל של התובע. הכרעה במחלוקת זו משליכה על חישוב זכויותיו של התובע וכן על תביעתו לשכר עבודה ולפיצוי לפי סעיף 26א לחוק הגנת השכר.

התובע טוען כי לא היה בסיס לשלילת פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת, כי פיטוריו של התובע היו עונש חמור וכי ענישתו מעבר לכך אינה מידתית ואינה סבירה, בשים לב להיעדר כל כוונת זדון במעשהו של התובע. הנתבעת סבורה כי בשים לב לחומרת האירוע שיכול היה להסתיים במוות של הילד, ובשים לב למקרה דומה בו כשל התובע, והיעדר כל נטילת אחריות של התובע לאירוע והיעדר חרטה או התנצלות, תוך ניסיון לגלגל את האחריות לאירוע על המלווה של ההסעה, שלילת פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת הינם עונש מתבקש.

התובע מבקש לחייב את הנתבעת להשיב לו סך 500 ₪ שקוזז משכרו בחודש 9/09.

התובע מבקש לפסוק לו 7,718.40 ₪ בגין דמי חגים, אשר לטענתו קוזזו משכר עבודתו בחודשי החגים, חרף העובדה שבגין ימים אלה חוייב חשבון החופשה של התובע. הנתבעת מכחישה זכאות התובע לדמי חגים, בהיותו עובד חודשי.

התובע תובע השבת 4,940 ₪ שנוכה משכרו האחרון בגין 19 ימי חופשה ששולמו ביתר, בנימוק שאין בסיס עובדתי לטענת הנתבעת כי התובע קיבל תשלום ביתר בגין 19 ימי חופשה. לעניין זה כופר התובע ברישומי החופשה בתלושי השכר. הנתבעת טוענת כי הניכוי נעשה כדין.

התובע מבקש לפסוק לו 20,912 ₪ בגין שעות עבודה נוספות שבגינן לא שולם לו שכר, לטענתו, מהן 88 שעות שביצע בהסעות לקייטנות בחודש 7/08 וכן 14 שעות בכל אחד מחודשי עבודתו האחרים.

התובע מבקש לפסוק לו פיצוי לפי סעיף 26א לחוק הגנת השכר בשל ליקויים בתלושי השכר.

שכר היסוד של התובע – 6,500 ₪ כטענתו או 4,500 כטענת הנתבעת?

במחלוקת זו אנו מעדיפים את עמדת הנתבעת שכן מכלול הראיות מתיישב באופן הגיוני יותר עם גרסתה. להלן הסברנו ונימוקינו: