טובול נ' אמיר ואח'

פסק דין

שני הצדדים פועלים כקבלנים בענף הבניה. התובע בנה מספר בתים עבור הנתבעים בגן-יבנה, ולנוכח טענותיו בדבר קיומו של חוב כספי, הגיש תביעה נגד הנתבעים בתיק א' 544/02 של בית משפט השלום באשדוד.

באותו הליך הגיעו התובע והנתבע וכן חברה שבשליטת הנתבע להסדר, אשר קיבל תוקף של פסק דין . הואיל וההסדר לא כלל את הנתבעת 1, נדחתה התביעה נגדה בתיק זה, והיא נותרה נגד הנתבע 2.

לטענת התובע בכתב התביעה, הנתבע שילם חלק מהסכומים הקבועים בהסדר, אולם נותר חייב לתובע סך של 31,067 $, המהווה סך של 135,266 ₪, כולל מע"מ, נכון ליום 2/6/03.

התביעה הוגשה בסדר דין מקוצר. בבקשת הרשות להגן, טען הנתבע כי יתרת החוב צריכה להיות נמוכה יותר. לטענת הנתבע, התשלומים שהועברו לתובע כללו בין היתר גם העברה של מכונה לחיתוך מרצפות ששווייה מעל 1,000 $ וכן תשלום לאדריכל, אשר היווה חלק מפירעון החוב.

טענה נוספת של נתבע היתה כי הוא עוסק במכירת מגרשים לצורך בניית בתים והתובע ביקש ממנו להפנות אליו לקוחות שרכשו מגרשים ולהמליץ עליו כקבלן, על מנת שהתובע יבנה עבורם את הבתים. לטענת הנתבע, התובע הבטיח לשלם לו 50 $ למ"ר, עבור כל בית.

עוד טען הנתבע כי בין הצדדים היו יחסים טובים ואף לאחר מועד גיבושו של ההסדר, פעל התובע כקבלן עבור הנתבע, ולמעשה היה במערכת היחסים בין הצדדים וההתחשבנות השוטפת בין הצדדים, כדי להסדיר את החוב שנותר על פי ההסדר שקיבל תוקף של פסק דין.

בעלי הדין הגישו תצהירים והעידו בפני בית המשפט. לאחר הדיון, הוגשו סיכומים בכתב על ידי הצדדים.

אין בין הצדדים מחלוקת בדבר קיומו של חוב בסך של 34,031 $, על-פי ההסדר שנחתם ביום 25/6/02, אשר קיבל תוקף על ידי בית המשפט ביום 20/8/02.

לטענת הנתבע, הואיל ואין מחלוקת בדבר תשלום סך של 9,090 $, הרי שיש לקזז סכום זה מסך החוב המקורי, ולפיכך, גם לגישת התובע, הוא נותר חייב רק סך של 24,941 $.

ב"כ התובע הצביע על כך שסך החוב בשיעור 34,031 $ היה לפני מע"מ, ולפיכך היה צריך להוסיף את המע"מ על סכום זה, בסך של 6,125 $, ועל כן, סך החוב המקורי, כולל מע"מ, עמד למעשה על סך של 40,156 $. בניכוי החוב ששולם, בסך של 9,090 $, עומד סך החוב שנותר לתשלום על סך של 31,067 $, כפי שנתבע בכתב התביעה.

המחלוקת האמורה נוגעת, אפוא, לשאלה האם סך החוב הנקוב בהסדר היה כולל מע"מ, אם לאו.

עיון בהסדר מעלה כי הצדדים פירטו את אופן החישוב שהוביל לסכום המפורט בסעיף 6 בדבר שיעור החוב. בסעיפים 2 – 5, פורטו סכומים שונים שעמדו ביסוד החישוב ועולה כי עיקרם של הסכומים נרשם כסכום שעליו יש להוסיף מע"מ.

מכך עולה, כי סך החוב שנקבע בהסדר, לא כלל מע"מ, והיה מקום להוסיף עליו את שיעור המע"מ, כפי טענת התובע.

הנתבע הציג חשבונית נוספת של התובע, אשר לא צורפה לכתב התביעה, חשבונית מס' 495 מיום 2/7/02 על סך של 1,770 ₪. סך זה מהווה תשלום של 315 $, לפני מע"מ (סך של 372 $ כולל מע"מ). לטענת הנתבע, מדובר בתשלום נוסף על חשבון החוב שנקבע בהסדר, והיה על התובע להפחית גם סכום זה מסך החוב. עוד טוען הנתבע כי אי הצגתה של החשבונית פועלת לחובת התובע, בכל הנוגע למהימנותו בעדותו.

התובע טוען, כי הסך האמור שולם עוד קודם למועד בו קיבל ההסדר תוקף של פסק דין, ועל כן, לא ניתן לייחס זאת כתשלום המהווה פירעון של החוב שנקבע בהסדר.

לאחר ששקלתי טענות הצדדים בסוגיה זו, הגעתי למסקנה כי יש לזקוף את התשלום האמור, כתשלום המהווה פירעון של החוב שנקבע בהסדר. גם חשבוניות נוספות בגין תשלומים ששולמו כחלק מההסדר, ניתנו קודם למועד שבו אושר ההסדר על ידי בית המשפט. לפיכך, תשלומים אשר שולמו על ידי הנתבע לאחר מועד חתימת ההסכם, ביום 25/6/02, ואף לפני מועד מתן תוקף של פסק דין ביום 20/8/02, מהווים פירעון של החוב שנקבע בהסדר.

לפיכך, יש להפחית סך של 315 $, לפני מע"מ (סך של 372 $ כולל מע"מ), מסך החוב שנותר לתשלום, כך שבפועל סך החוב עומד על 30,695 $.

הנתבע טען כי סך של 2,000$ שנקבע בסעיף 5 להסדר, כתשלום עבור תכנון, שולם ישירות לאדריכל, כחלק מהתחשבנות הקשורה לפירעון החוב שנקבע בהסדר. אולם, בתצהירו הודה הנתבע, כי עקב אי הבנה האדריכל לא הודיע לתובע כי הוא אכן קיבל את הסך האמור ישירות מהנתבע. רק לאחרונה אישר האדריכל כי הוא אכן זיכה את התובע בסך של 2,000 דולר + מע"מ.

לנוכח טענת התובע, לפיה לא קיבל זיכוי מהאדריכל על הסך האמור, הודיע הנתבע בסיכומיו כי פנה פעם נוספת לאדריכל על מנת לברר מדוע לא זיכה את התובע בגין הסך שהועבר לו על ידי הנתבע. הנתבע מציין בסיכומיו כי האדריכל התנצל והחזיר לנתבע את הסך האמור. הנה כי כן, כאשר אף לגרסת הנתבע, הסך ששולם על ידיו לאדריכל הוחזר לו למעשה, הרי שאין להפחית סכום זה, מסך החוב שנותר לתשלום על פי ההסדר.