טהרי נ' סופר ואח'

פסק דין

התביעה הוגשה בגין נזקים שנגרמו לרכבו של התובע כתוצאה מתאונת דרכים שארעה לטענתו בין רכבו לבין רכבה של הנתבעת.

התובע תיאר את נסיבות התאונה.

הנתבעת טענה כי לא היה מגע כלל בין רכבה לבין רכבו של התובע.

אלא מאי?

הנתבעת חתמה על מסמך בעת קרות האירוע, שם נכתב ב"רחל בתך הקטנה" כי הנתבעת היא זו שפגעה בתובע.

כמו כן, העידה הנתבעת והעיד בעלה שהבעל, מר אמיל סופר, אישר אף הוא באותו מעמד שהנתבעת פגעה ברכבו של התובע.

יחד עם זאת, נטען כי הדבר נעשה מתוך פחד.

הלכה פסוקה היא כי במקרה של כפיה או אילוץ על הצד הנתון תחת הכפיה או האילוץ להודיע על ביטול ההסכמה שנתן מיד לאחר שהלחץ ו/או האילוץ ו/או הכפיה פגו.

במקרה דנן הלחץ ו/או הכפיה ו/או האיומים הסתיימו מיד לאחר האירוע.

אף על פי כן, לא ביקשה הנתבעת לבטל את הסכמתה.

אשר על כן, איני סבור כי עסקינן במקרה בו נכפה על הנתבעת לחתום על ההסכם.

לא זו אף זו, אף לדברי הנתבעת בעדותה, הרי שהיתה מוכנה לסור יחד עם התובע למוסך והתחייבה לשלם למוסך בעבור התיקון.

ברי כי אם הנתבעת לא היא האחראית לקרות התאונה, אזי לא היתה מוכנה לשלם בעבור תיקון הנזק.

בשל כך אני מוצא את הנתבעת אחראית לקרות התאונה.

לעניין הנזק – הרי שהתובע צירף הצעת מחיר ממוסך (נספח ה' לכתב התביעה).

כמו כן, הציג התובע צילומים של רכבו.

הצילומים מעידים על מעיכה ופגיעה בחלק השמאלי צידי אחורי של הרכב.

בהצעת המחיר ישנו מרכיב של צבע לדלת אחורית שמאלית, אך התובע לא הציג צילום של הדלת.

הצעת המחיר נראית לי סבירה בנסיבות העניין.