טהה נ' המוסד לביטוח לאומי

החלטה

בפני בית הדין בקשת התובע לביטול פסק דין שניתן ביום 29/12/12(להלן :פסק הדין). הבקשה הוגשה ביום 25/4/12. דהיינו שנה וחמישה חודשים לאחר מתן פסק הדין.

הנתבע הגיש התנגדותו המנומקת לביטול פסק הדין.

לאחר ששקלתי את הבקשה מצאתי כי יש לדחותה מהנימוקים המפורטים מטה.

הבקשה הוגשה באיחור רב. תקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) קובעות את לוח הזמנים לביטול פסק דין והתובע חרג מלוח זמנים זה. מטעם זה יש לדחות את הבקשה אולם בכך לא די.

המבקש היה מיוצג בהליך בו ניתן פסק הדין. כותב הוא בבקשה כי התובע אינו אשם במחדלי עורך דינו. אולם בית הדין התריע טרם מחיקה. הלכה היא כי טעות או מחדל של עורך הדין אינם מהווים נימוק להארכת מועד קל וחומר אחרי יותר משנתיים, לביטול פסק דין.

התובע מציין בתצהירו כי לא ידע מה עליו לעשות אולם , כבר בחלוף חודש היה צריך לברר מה עלה בגורל תביעתו. נימוק זה של חוסר ידיעה על חובותיו אותן לא ביצע בהליך, ועל מתן פסק דין ,אינו מתיישב עם תקופה של שנתיים ומעלה. לעניין זה יפים דברי בית הדין הארצי בעניין זניחת תביעה נוכח לוח זמנים ממושך:

"...לא מצאתי מקום ליתן רשות ערעור על החלטת בית הדין האיזורי. בקשת המבקש לביטול פסק הדין הוגשה בחלוף למעלה משנה וחצי ממועד פסק הדין בא כח המבקש מעלה טענות רבות באשר לאיחור, ובין היתר מעבר משרד...ואי קבלת פסק הדין המוחק את התביעה..לאחר שנתתי דעתי ...לא מצאתי כי ניתן בהם טעם טוב להתנהלות המבקש ובא כוחו , התנהלות ממנה עלה כי המבקש זנח את תביעתו כאשר לא הגיש תצהירים מטעמו ולא פנה לבית הדין לברר מה עלה בגורל התביעה פרק זמן ממושך.."(בר"ע 166/2007 איברהים טרשה נ. המוסד לביטוח לאומי)

זאת ועוד, אין ספק גם אליבא דבקשת המבקש כי כל תכלית בקשה זו היא עקיפת טענת ההתיישנות אותה טען הנתבע בהליך המתנהל בבל 27748-12-11 בבית הדין. מתצהיר המבקש עולה כי ביטוח הבריאות הוחזר לו ע"י הנתבע דהיינו כיום מבוטח. על כן העילה היא בגין תביעה רטרואקטיבית לגביה מציין בתצהירו כי תושבותו נשללה עקב חקירה אודותיו. לעניין זה יפים דברי כב' השופטת רוזנפלד , סגנית הנשיא (כתוארה דאז) בבש"א 1677/02 בל 1514/98 מסוודה עלי נ. המוסד לביטוח לאומי כלהלן:"..פתיחת התביעה מחדש תהווה עקיפת טענת ההתיישנות העומדת למשיב , וכן בחינת המצב העובדתי שהיה קיים לפני שנים רבות היא מלאכה קשה וכמעט בלתי אפשרית במציאות חיינו. זו סיבה נוספת לקביעת לוח הזמנים הקצר כפי שנקבע בחוק ובתקנות למיצוי הליכים."

מדבריה עולה כי אין לקבל נסיון זה של עקיפת טענת ההתיישנות בעין יפה ואין לאפשר אותה. יהא בכך לפגוע בזכות מהותית של צד ולעקוף את מכשול ההתנהלות הנאותה של תובע בניצול ההליכים המשפטיים. זאת ועוד כב' השופטת רוזנפלד מצביעה על נזק ראייתי שנגרם לנתבע נוכח לוח הזמנים המכביד ואינו מאפשר גם לבית הדין בדיקה נאותה. גם נימוק זה במצטבר מצדיק דחיית הבקשה.

לא למותר לציין כי לכתחילה בכתב ההגנה בתביעה זו כבר טען הנתבע שחלה התיישנות על כן סיכויי התביעה קלושים במילא וגם מטעם מצטבר זה יש לדחות את הבקשה. זאת בנוסף לקיום חקירה אודות תושבותו אשר גם בה יש להטיל ספק בסיכויי תביעתו.

כאמור לעיל כיום הגיש התובע דו"ח רב שנתי וביטוח הבריאות הושב לו משכך גם הנזק עליו מלין מתייחס רק לעבר ואינו משפיע על זכאותו בהווה.

נוכח הפסיקה לעיל כל ההנמקות אין ליתן לו את הסעד המבוקש.

הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.

ניתנה היום, י"ד תמוז תשע"ב, 04 יולי 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: