טדגי נ' מדינת ישראל

החלטה

בהמשך להחלטות קודמות בתיק זה, לאחר הגשת השלמת טיעון מטעם המבקש וקבלת תגובת המשיבה, החלטתי לדחות את הבקשה להארכת המועד.

בהחלטה הראשונה מיום 12.11.13 נימקתי עמדתי מדוע טענות המבקש כנגד תוספת פיגורים לקנס לא מהוות, לדעתי, הצדקה להארכת המועד, וניתנה למבקש אפשרות לטעון לגופו של עניין.

המבקש טען בהודעתו מיום 21.11, כי אין ראייה שהדרך בה נמדדה מהירותו היא דרך עירונית ועל המשיבה להוכיח זאת.

המדובר בטענה שיכולה להוות טענת הגנה במשפט "רגיל". אולם בעת שעסקינן בבקשה להארכת מועד, אין די בטענה כנגד חומר הראיות ועל המשיב לבסס הגנתו בתצהיר, בדומה לאדם המבקש ביטול פסק דין נגדו.

המדובר במדידת מהירות ביציאה משטח עירוני ולא בכניסה אליו. כפי שכבר נפסק לא אחת יש להבחין באופן ברור בין כביש הנמצא בכניסה לעיר ועלול לגרום לטעות בידי מי שאינו מכיר את המקום ובין כביש המצוי במרכז העיר, שאז כל אדם חייב לדעת שהוא נוהג בשטח עירוני, גם בלא תמרור בעניין.

"במה דברים אמורים? בדרך שאין זה ברור לכל נהג סביר אם היא דרך עירונית או דרך שאינה עירונית.אין לה מאפיינים של דרך עירונית, ואפשר שהיא רב-נתיבית ובלא סימון מיוחד של דרך עירונית לא ניתן להבחין בינה לבין דרך שאיננה עירונית, שהמהירות המרבית המותרת בה מוגבלת. כאשר ברור כי נוהג הרכב נכנס לתחומה של עיר, שכל הדרכים בתוכה הן דרכים עירוניות, על-ידי הצבת תמרור המורה על כניסה לדרך עירונית, הרי אז על נהג סביר לדעת כי הדרכים בתוך תחומי העיר הן דרכים עירוניות, ואין צורך להציב בכניסה לכל רחוב תמרור כאמור. המהירות המותרת באותם רחובות ובאותן סמטאות של העיר היא כבדרכים עירוניות, אלא אם הוצב תמרור שמגביל עוד יותר את המהירות או קובע מהירות העולה על המהירות שבדרך עירונית."

ע"פ 2441/01 (י-ם) חיים מלכה נ. מדינת ישראל.  

"תכליתו של החיקוק המגדיר דרך עירונית, הוא על-מנת שנהג המגיע מחוץ לעיר ונכנס אל שולי העיר או פרווריה ידע היכן מתחיל התחום של דרך עירונית. אין כל היגיון ותכלית בדרישה להוכחת התמרור לכל רחוב בעיבורה של עיר. בערים הגובלות זו בזו, כמו בגוש דן, שבו מספר הערים הגובלות הוא רב (בת-ים, חולון, תל- אביב, רמת-גן, גבעתיים, בני-ברק (אם נתייחס רק לערים הצמודות ממש זו לזו, ללא שטחים ריקים ביניהן). לא מתקבל על הדעת להוכיח, לגבי מהירות נסיעה במרכז אחת הערים, שבכל הכניסות לכל הערים בגוש דן, מוצבים תמרורי ב-24. לו היה מדובר במצב שבו הנהג נתפס סמוך לאחת הכניסות לעיר, כאשר בכניסה לא מוצב תמרור ב-24 כי אז יתכן והיה מקום לקבל את הטענה, אלא שכאמור, לא זהו המצב בענייננו. המערערת נסעה לשיטתנו כל הזמן בתחומי העיר ואף היתה מודעת לכך."

ע"פ (ת"א) 70451/02 גורביץ נ. מדינת ישראל.

לפיכך, במקרה דנן, סבורני שחובה היה על המבקש לתמוך טענתו בתצהיר ולפרט כיצד טעה לסבור כי הדרך בה נהג, ביציאה מהעיר, אינני דרך עירונית לכל דבר ועניין.

אשר על כן, לא מצאתי כי עומדת למבקש טענת הגנה לגופו של עניין, ואין לי אלא לחזור על האמור בהחלטתי הקודמת מיום 12.11.13.

הבקשה נדחית.

ניתנה היום, כ"ז טבת תשע"ד, 30 דצמבר 2013.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: