טבריה ש.ח. בניין פיתוח וצנרת בע"מ נ' המשרד לבטחון פנים - הרשות הארצית לכבאות והצלה ואח'

1. לפניי בקשה למתן סעד זמני בערעור, המורה למשיבות להימנע מביצוע כל פעולה שמשמעה מימוש החלטת ועדת המכרזים של המשיבה 1 מיום 30.4.2017 בדבר זכייתה של המשיבה 2 במכרז להקמת אולם ספורט ומחסנים בקריית הכבאות בראשון לציון (להלן:המכרז).

הרקע לבקשה

2. עובדות המקרה פורטו בהרחבה בפסק הדין מיום 10.8.2017 שהוא נושא הערעור, שניתן על ידי בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית המשפט לעניינים מנהליים (עת"מ 30608-05-17, כבוד השופטא' ש' שילה), ועל כן יוצגו להלן בתמצית בלבד. ביום 12.3.2017 פרסמה המשיבה 1, הרשות הארצית לכבאות והצלה (להלן: רשות הכבאות), מכרז שעסק בביצוע עבודות בנייה במטה רשות הכבאות. חלקו הראשון של המכרז נגע להקמת אולם ספורט ומחסנים; וחלקו השני עסק בהריסת מבנה קיים, הקמת מגרש ספורט וביצוע עבודות תשתית ופיתוח. למציעים במכרז נתנה האפשרות להגיש הצעות לשני חלקי המכרז גם יחד, ולחלופין להגיש הצעה רק לאחד מחלקי המכרז. המערערת והמשיבה 2, היא החברה הזוכה במכרז (להלן: חברת לרר), בחרו להגיש הצעות רק לחלקו הראשון של המכרז.

           ביום 6.4.2017, כשבועיים וחצי לפני המועד האחרון להגשת ההצעות, פרסמה רשות הכבאות הבהרה למשתתפים במכרז, שלפיה נדרשו המציעים לנקוב בתוספת מחיר לפריט מסוים בהצעה – וזאת בגין החלפתו בפריט חדש (להלן: מסמך ההבהרה). עוד הובהר במסגרת מסמך ההבהרה, כי את תוספת המחיר המבוקשת יש לרשום בעמודה מתאימה על גבי נספח א' שצורף למסמך. המערערת הגישה אמנם את המסמכים הנדרשים כשהם חתומים על ידה, אך במקום המיועד לתוספת המחיר בגין הפריט החדש היא לא ציינה דבר, והותירה את העמודה ריקה. בשל פגם זה, החליטה ועדת המכרזים של רשות הכבאות (להלן: ועדת המכרזים) לפסול את הצעתה של המערערת. בסופו של יום, הזוכה במכרז כאמור הייתה חברת לרר, וזו התקשרה בחוזים הרלוונטיים והחלה את העבודות נושא המכרז. לגישתה של המערערת לא היה מקום לפסול את הצעתה; שכן, אף אם נפל פגם במסמכים שהגישה היה על רשות הכבאות לתת לה הזדמנות לתקנו, ולחלופין לקבוע כי המערערת לא ביקשה כל תוספת מחיר בגין הפריט החדש. מנגד, רשות הכבאות סבורה כי הצעתה של המערערת חסרה – לא ניתן ללמוד ממנה מהו המחיר המוצע בגין ביצוע העבודות, ולא ניתן להשלים חסר זה מבלי לפגוע בעקרון השוויון בין מציעים.

3. המערערת עתרה נגד החלטת ועדת המכרזים בעניינה לבית המשפט לעניינים מנהליים, אך עתירתה נדחתה. בפסק דינו מיום 10.8.2017 אימץ בית המשפט את עמדת רשות הכבאות, שלפיה הפגם שנפל בהצעת המערערת הוא פגם מהותי שלא ניתן לתקנו בדיעבד. על פסק דינו של בית משפט לעניינים מנהליים הגישה המערערת ביום 16.8.2017 ערעור לבית משפט זה, ובד בבד הוגשה הבקשה למתן סעד זמני שבה עסקינן.

עתירתה של המערערת לסעד זמני בבית משפט לעניינים מנהליים

4. בקשתה של המערערת לסעד זמני במתכונת דומה לזה המתבקש בבקשה שלפניי נדונה מספר פעמים, הן לפני הערכאה הדיונית והן לפני בית משפט זה. עם עתירתה לבית משפט לעניינים מנהליים, ביום 15.5.2017 עתרה המערערת אף למתן צו ביניים המורה לרשות הכבאות להימנע מביצוע כל פעולה למימוש החלטת ועדת המכרזים. ביום 21.5.2017 דחה בית המשפט (כבוד השופטא' שוורץ) את הבקשה, תוך חיוב המערערת בהוצאות המשיבים. בהחלטתו קבע בית המשפט כי מאזן הנוחות נוטה לדחיית הבקשה. כך, משעה שחברת לרר כבר החלה בביצוע עבודות הבניה, ועיכוב העבודות יסב אי נוחות רבה לעובדי רשות הכבאות המתנהלים בתוך "אתר בנייה".

           על ההחלטה האמורה הגישה המערערת בקשת רשות ערעור לבית משפט זה; וזו נדחתה בהחלטת השופט ע' פוגלמן מיום 12.6.2017 (בר"ם 4231/17) (להלן: ההחלטה בבר"ם). במוקד ההחלטה עמדו שיקולי מאזן הנוחות, תוך חזרה על נימוקיו של בית המשפט לעניינים מנהליים. נקבע כי בנסיבות שבהן החלו העבודות בשטח, הפסקתן צפויה לגרום אי נוחות רבה לעובדי רשות הכבאות; ולעומת זאת, דחיית הבקשה לא צפויה להסב נזק בלתי הפיך למערערת, שכן אם בסופו של יום תזכה בעתירתה יהיה באפשרותה להגיש תביעה לפיצויים.

           ביום 27.6.2017 הגישה המערערת בקשה לעיון מחדש בהחלטה בבקשה למתן סעד זמני, שנדחתה גם היא ביום 5.7.2017 (כבוד השופט א' ש' שילה) – וזאת משלא חל כל שינוי במצב הדברים מאז שניתנו שתי ההחלטות הקודמות בנדון (על ידי הערכאה הדיונית וערכאת הערעור).