טבול ואח' נ' שדה ואח'

פסק דין

התובעים הינם בעלים של דירת מגורים ברח' בלפור בבת ים (להלן:"הדירה").

התובעים העמידו את הדירה למכירה.

לטענת התובעים בתאריך 9.8.10 נפגש התובע 1 עם הנתבעת, אשר הביעה רצונה לרכוש את הדירה במשרדו של צד ג' – מתווך וחתמו על זיכרון דברים למכירת הדירה בתמורה לסך 855,000 ₪.

לטענת התובעים הנתבעת אף שילמה דמי קדימה בסך 1,000 ₪ במעמד חתימת זיכרון הדברים.

בתאריך 12.8.10 נקבעה, לטענת התובעים, פגישה עם הנתבעת במשרדי המתווך על מנת ללכת יחדיו למשרד עו"ד כדי לחתום על הסכם מכר, אולם הנתבעת לא הגיעה ומשהתקשר אליה התובע הודיעה הנתבעת כי היא חוזרת בה מההסכמות בזיכרון הדברים ואינה מעוניינת ברכישת הדירה.

התובעים עותרים לחיוב הנתבעת בפיצוי מוסכם בסך 85,000 ₪ בהתאם לסעיף 10 לזיכרון הדברים, לפיו :

" צד המפר את זיכרון הדברים זה ישלם לצד השני פיצויים קבועים ומוסכמים מראש בסך של 10% ממחיר הנכס".

התובעים טוענים כי לאחר עוגמת נפש מרובה, הצליחו למכור את הדירה, אך במחיר הנמוך ב- 15,000 ₪ ממחיר העסקה עם הנתבעת.

הנתבעת טוענת בתצהירה (אשר נקבע כי ישמש ככתב הגנתה) כי הינה גרושה המתגוררת בגפה, חסרת ניסיון ברכישת נדל"ן.

הנתבעת התעניינה ברכישת דירה, אך נכון למועדים הרלוונטיים לתביעה טרם קיבלה החלטה היכן ברצונה להתגורר, נוכח העובדה כי ילדיה מתגוררים באילת ואילו קרובי משפחתה האחרים מתגוררים באזור המרכז.

בתחילת חודש אוגוסט פנתה למשרד תיווך של צד ג' (להלן:"המתווך"), וביקשה לראות דירות אשר עשויות להתאים לה ולצרכיה.

הנתבעת טוענת כי הבהירה למתווך כי הינה מחפשת דירה בקומת קרקע.

בתאריך 9.8.10 פנה המתווך לנתבעת והודיע כי במאגר הדירות אשר ברשותו קיימת דירה בבת ים העשויה להתאים לצרכיה.

הנתבעת הגיעה למשרד התיווך ומשם פנתה ביחד עם סוכנת מכירות של משרד התיווך לראות את הדירה.

לטענת הנתבעת משהגיעה לדירה גלתה לאכזבתה כי הדירה ממוקמת בקומה שלישית. כ"כ גילתה ליקויים רבים בדירה.

סוכנת המכירות ציינה בפניה כי במידת הצורך הליקויים בדירה יטופלו ויתוקנו ע"י בעלי הדירה.

לאחר שסיימה לבחון את הדירה הודיעה הנתבעת לסוכנת המכירות כי איננה מעוניינת ברכישת הדירה ובקשה לראות דירות נוספות.

סוכנת המכירות הציעה כי תשוב עימה למשרד התיווך ושם המתין התובע.על אף שחזרה והדגישה בפני הסוכנת כי אינה מעוניינת בדירה המשיכה הסוכנת להפעיל על הנתבעת לחץ והתעקשה כי תיפגש עם התובע כדי לשוחח עימו על החסרונות שמצאה בדירה.הנתבעת מדגישה כי סוכנת המכירות ציינה בפניה כי הפגישה עם התובע אינה מחייבת.

נוכח הלחץ שהפעילה עליה הסוכנת הסכימה הנתבעת לחזור עימה למשרד התיווך שם כבר המתין התובע.