טבאחי נ' מדינת ישראל

פסק דין

ערעור על חומרת העונש בגזר דין שניתן בבית משפט לתעבורה באילת (כב' השופט לייבו), ביום 7.4.13 בתיק נ"ב 12800-11-11. המערער הורשע על פי הודאתו, בעבירות של נהיגה בשכרות, נהיגה בקלות ראש, וסטייה מנתיב נסיעה שהביא לתאונת דרכים בה ניזוק כלי הרכב ומעקה הבטיחות. כמות האלכוהול שנדגמה היתה 895 מק""ג אלכוהול בליטר אויר נשוף. בית משפט קמא גזר על המערער עונשים של 34 חודשי פסילת רישיון נהיגה, 250 שעות של"צ, קנס ועונשים מותנים.

בית משפט קמא ציין כי מדובר בשכרות העולה כדי פי שלושה מהשיעור המותר, כי מדובר ברצף עבירות המסכנות את כלל משתמשי הדרך, כולל המערער. לקולא ציין את תסקיר שירות המבחן, לפיו למערער אין בעיית אלכוהול והוא נורמטיבי בדרך כלל, וכי האירוע נשוא האישום מהווה חריגה מהתנהלותו היומיומית. כן ציין את עיסוקו של המערער כנהג מונית, והשפעת עונש פסילה על פרנסתו, ואת האחריות החלקית שנטל על מעשיו. בית משפט קמא לא מצא לנכון להשית מאסר על דרך של עבודות שירות, ולכן הסתפק במאסר על תנאי ושל"צ בצירוף לעונש הפסילה.

ב"כ המערער טוען, כי מדובר בתקופת פסילה החורגת באופן בלתי מידתי מפסילת המינימום הקבועה בפקודת התעבורה. לטענתו, תקופת הפסילה המינימאלית חמורה בפני עצמה, ובנסיבות העניין, היה מקום אף לסטות ממנה לקולא, כפי שהדבר נעשה לא אחת בפסיקה. נטען, כי בית משפט קמא התעלם מנסיבותיו האישיות של המערער, כי המערער אינו עבריין, אין לחובתו הרשעות בעבירות דומות, אינו מכור לאלכוהול, ומדובר באירוע חד פעמי. בכל הנוגע לנסיבותיו האישיות, הוא מפרנס עיקרי למשפחתו, שיתף פעולה עם שירות המבחן, ועם גורמי הטיפול במסגרת "בית חוסן". ופסילה כה ארוכה, פוגעת ישרות בפרנסתו כנהג מונית. עוד נטען, כי במסגרת תאונת עבודה שעבר המערער, נכרתו שלוש אצבעות מידו, ולכן אינו כשיר לעבוד בכל עבודה, ואינו יכול לפרנס את משפחתו שלא בנהיגה.

ב"כ המערער הפנה לפסיקה לפיה הופחתו עונשים, כולל עונשי מינימום, בעבירות שכרות, כאשר היה מדובר בנסיבות אישיות מיוחדות.

ב"כ המערער גם הפנה לעברו התעבורתי הקל יחסית של המערער, אשר אינו כולל עבירות רבות ולא חמורות.

ב"כ המשיבה ביקש להשאיר את גזר הדין על כנו, מנימוקי בית משפט קמא, והזכיר את כמות האלכוהול הגבוהה, ריבוי העבירות ופסילת המינימום. כן התנגד לסיווג הפסילה, מאחר והעבירה בוצעה תוך נהיגה במונית.

לאחר ששמעתי את טענות ב"כ הצדדים החלטתי להתערב באורך הפסילה.

גזר הדין אינו חורג ממתחם העונש ההולם, אולם לטעמי ברף הענישה בתוך המתחם, החמיר בית המשפט יתר על המידה.

לא הובאה בחשבון די הצורך העובדה שלמערער רק 3 הרשעות תעבורה קודמות בעשר השנים האחרונות, וגם הן בעבירות קנס, הגם שמדובר בנהג מקצועי הנוהג שעות רבות בכל יום. בית משפט קמא גם לא ניתן ביטוי כלל לנכותו של המערער, שיש בה כדי להשפיע על סיכויי השתכרותו.

מקובל עלי כי נוכח רף השכרות הגבוה לא היה מקום לסטות מעונש המינימום לקולה, אולי אף לחומרה. היה מקום להוסיף לכך עונש בגין נהיגה בקלות ראש, אשר גם הוא גורר פסילת מינימום. היה מקום לצרף את שני העונשים לצורך הרתעה. לטעמי לא היה מקום להחמיר מעבר לכך.

אשר על כן, אני מעמידה את עונש הפסילה על 27 חודשים. יתר רכיבי גזר הדין יעמדו על כנם.

ניתן והודע היום, א' אלול תשע"ג, 07 אוגוסט 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: