טבאג'א(אסיר) נ' משטרת ישראל/שרות בתי הסוהר-מחלקת האסיר ואח'

החלטה

העותר מלין כנגד אי יציאתו לחופשות.

העותר אסיר פלילי, מרצה מאסר של 15 שנים בעבירות הריגה והחזקת נשק. החל לרצות מאסרו באפריל 2006. תום מאסרו אפריל 2021.

העותר מסווג בקטגוריה ב/1 על פיה נדרש אישור של משטרת ישראל טרם אישור חופשה.

המשיב סיים לרצות רבע מתקופת מאסרו בינואר 2010. ב"כ העותר טוענת כי ב-28.4.10 נדונה עתירתו של העותר לצאת לחופשה (בפני כבוד השופט רוזן עת"א 29672-02-10) ובית המשפט הורה שעניינו של העותר יובא לפני מפקד מתקן הכליאה תוך 45 יום (מיום מתן ההחלטה) וזה ישקול הוצאתו לחופשה בתנאים מכבידים ככל שיהיו על פי נהלי שב"ס. בעקבות כך פנתה ב"כ העותר לקצין האסירים מספר פעמים על מנת שיפעל בהתאם להחלטת בית המשפט וחרף זאת בקשתו של העותר לחופשה נענתה בשלילה ומבלי שנבחנה האפשרות לחופשה קצרה בתנאים מגבילים.

לגופו של עניין נטען כי מאז מעברו של העותר לכלא רימונים (יולי 2009) הוא מתפקד באופן חיובי בין כותלי הכלא, נמצא באגף נקי מסמים, לוקח חלק פעיל בחינוך ואין כל מידע מודיעיני שלילי לגביו.

נטען כי לא ניתן במסגרת עתירה זו לחזור ולהסתמך על פרטי המידע שהוצגו בפני כב' השופט רוזן בעתירה הקודמת לאחר שביהמ"ש כבר נתן דעתו לאותו מידע והחליט במסגרת אותה עתירה כי "מדובר במידעים אשר היו רלוונטיים לעת בה היה העותר בכלא שאטה" ואילו כיום, מאז העברתו לכלא רימונים,ביולי 2009, אין כל מידע מודיעיני לגביו.

המשיב מתנגד להוצאתו של העותר לחופשה וטוען כי לא די בתהליך שעבר העותר (תעסוקה והתנהגות חיובית בבית הסוהר), וכל עוד לא יעבור העותר הליך טיפולי (כגון קבוצת שליטה בכעסים) לא ניתן לאשר יציאתו לחופשה. נטען שכשתתגבש קבוצה מתאימה בבית הסוהר תבחן התאמתו להשתלב בקבוצה זו.

משכך, סבור המשיב, החלטת הרשות סבירה ואין מקום להתערבות שיפוטית.

בדיון בפני הציגה ב"כ העותר פנייתה לקצין האסירים ב- 30.6.10 ותשובת קצין האסירים (רב כלאי יוסי חתואלי) שזו לשונה: "נשלחה המלצה להוצאת מרשך לחופשה ובימים הקרובים, לאחר אישור משטרת ישראל יקבע תאריך להוצאתו לחופשה."

היא הוסיפה וטענה כי גם משטרת ישראל איננה מתנגדת להוצאת העותר לחופשה אלא שעתה, מעלה המשיב טיעון שונה, שזכרו לא בא קודם, לפיו לא אושרה יציאתו לחופשה מאחר וטרם שולב בהליך טיפולי.

לטיעון הנ"ל השיבה ב"כ המשיב בשתי תשובות. הראשונה - ההחלטה הסופית איננה של שב"ס. שב"ס הינו גורם ממליץ, כמו יתר הגורמים. השנייה - בעת הדיון בפני כב' השופט רוזן לא היו לשב"ס קבוצות טיפוליות להציע לעותר ולכן שב"ס נמנע מלהעלות את הטיעון באותה ישיבה. שונה המצב היום כאשר ישנה קבוצה לשליטה בכעסים ותבחן מידת התאמתו לקבוצה זו.

תאמר האמת כי דעתי אינה נוחה מעמדתו והתנהלותו של המשיב במקרה הנדון. באשר לנימוק בגינו סורבה בקשתו של העותר להשתלב בסבב חופשות עמדתו של המשיב איננה עקבית, מבלי שפורטו נסיבות חדשות והוא מדבר בשני קולות.

ב- 5.7.10 הודיע שהמליץ על הוצאתו של העותר לחופשה ובדיון בפני טענה ב"כ המשיב כי המשיב מתנגד להוצאת העותר לחופשה בטרם ישולב בהליך טיפולי ותבחן התאמתו לקבוצה שתפתח. הרושם הוא, שדעתו של המשיב לא הייתה נוחה מהחלטתו של כב' השופט רוזן (מיום 28.4.10) והוא החליט לעקוף את ההחלטה בנימוק חדש, שזכרו לא עלה בדיון ביום 28.4.10, והוא איננו גורם חדש מבחינת המשיב.

ההסבר שניתן (כי באותה עת לא היתה למשיב קבוצה טיפולית להציע) הוא לא משכנע ואיננו עולה בקנה אחד עם העמדה שמציג המשיב בבקשות דומות בכל הנוגע להליך טיפולי.

מניסיוני בעתירות כמו זו שבפני, הטענה לשלב אסיר בהליך טיפולי נטענת גם כאשר לא קיימת קבוצה זמינה אותה עת והמשיב מבקש לשכנע שיש צורך בתהליך טיפולי.

החלטתו של כב' השופט רוזן, מדברת בעד עצמה, "הרי בחלוף הימים ראוי לשוב ולשקול עניינו על פי התנהגותו בעת האחרונה..." "באלה הדברים, ראוי לשוב ולשקול עניינו בזהירות ובחיוב".

ואבהיר, אינני מקלה ראש בתהליכים הטיפוליים הניתנים לאסירים בין כותלי הכלא. נהפוך הוא, יש לברך על כל סוג של טיפול הניתן לאסירים אלא שבנסיבות הדיון שבפני אינני סבורה שהיה מקום להעלות טענה זו לאחר שכב' השופט רוזן נתן דעתו לטיעונים שבאו בפניו, והורה לשקול בחיוב הוצאתו של העותר לחופשה.

מהאמור לעיל, הגעתי למסקנה כי בעת הזאת, אי הוצאתו של העותר לחופשה רק מהטעם שפורט בפני וחרף החלטתו של כבוד השופט רוזן היא החלטה שנפל בה פגם ומצדיקה התערבות שיפוטית.

סוף דבר, אני מורה כי עניינו של העותר יובא לפני מפקד מתקן הכליאה תוך 20 יום מהיום ויקבע מועד יציאתו לחופשה בתנאים מכבידים ככל שיהיו על פי נוהלי שב"ס.