טארק פארם בע"מ נ' ג. תורכי בע"מ ואח'

החלטה

1.בפניי בקשה של התובעת (להלן: "המבקשת") לביטול פסק דין.

2.משלא התייצבה המבקשת לדיון אשר היה קבוע ליום 21.10.09 ניתן פס"ד ולפיו נדחתה התביעה והמבקשת חויבה לשלם לנתבעים (להלן: "המשיבים") הוצאות ושכ"ט עו"ד כפי שנפסק.

3.המבקשת טוענת, כי הזמנה לדיון לא נמסרה לה וכי היא לא ידעה כלל על קיומו של הדיון. לשיטתה, מן הדין לבטל את פסק הדין שניתן נגדה מחובת הצדק הואיל ופסק-הדין שניתן היה פגום.

4.לחילופין, היה וייקבע כי הזימון לדיון בעניינה הומצא לה כדין, טוענת המבקשת כי יש מקום לבטל את פסק הדין ולתת לה את יומה בבית המשפט. לטענתה, סיכויי להצליח בתביעתה הינם טובים למדי, באשר הינה אוחזת כשורה בשטר נשוא התובענה וכי עומדות לה החזקות הקבועות בפקודת השטרות.

5.המבקשת מאשרת, כי היא לא הגישה תצהירי עדות ראשית, אך לטענתה ההחלטה מיום 30.06.09 המורה לה להגיש תצהירים כלל לא התקבלה במשרד בא-כוחה.

6.המשיבים הגישו תגובה במענה לבקשה בה עתרו לדחות את הבקשה. המשיבים טוענים, כי ההזמנה לדיון נשלחה אל ב"כ המבקשת אשר לא טרח לדרוש את דבר הדואר. מכיוון שכך, ההזמנה לדיון נמסרה לו כדין. עוד טוענים המשיבים, כי בנסיבות המקרה שלפנינו לא מתקיימים התנאים הנדרשים לביטול פסק הדין ויש להותירו על כנו. לטענת המשיבים, היעדרות המבקשת מן הדיון בעניינה נעוץ ברשלנותה שלה ו/או של בא-כוחה, אשר גם לדיון בהתנגדות לביצוע שטר נמנעו מלהופיע. לחילופין נטען, כי יש לחייב את המבקשת בהוצאות הולמות לטובת המשיבים היה ויורה ביהמ"ש על ביטול פסק הדין.

7.לאחר שעיינתי בטיעוני ב"כ הצדדים, מצאתי לנכון להורות על ביטול פסה"ד וזאת כנגד חיוב המבקשת בהוצאות.

8.מעיון בתיק ביהמ"ש עולה, כי ההזמנה לדיון נשלחה אל ב"כ המבקשת וחזרה בציון "לא נדרש". בנסיבות, אין חולק כי המבקשת זומנה כדין ולפיכך, ביטול פסה"ד מתבקש מכוח שיקול דעתו של ביהמ"ש ולא מחובת הצדק.

9.עוד אין חולק שהמבקשת לא הגישה תצהירי עדות ראשית עד עצם היום הזה ואף לא הגישה בקשה להארכת מועד להגשת התצהירים, בטרם ניתן פסה"ד נגדה. גם ההחלטה המורה לצדדים להגיש תצהירי עדות ראשית שניתנה ביום 30.06.09 לא נדרשה ע"י ב"כ המבקשת.

10.המסגרת הנורמטיבית המסדירה את השיקולים לביטול פסק דין שניתן על פי צד אחד בנויה על שני אדנים:

האחד - סיבת אי התייצבותו של בעל דין;

והשני - סיכויי ההצלחה של המבקש אם יבוטל פסק הדין והאם טענותיו לגופו של עניין, יש בהן כדי לשנות את פסק הדין שניתן בהעדר, באם יינתן למבקש יומו בבית המשפט.

לשאלה בדבר סיבת המחדל חשיבות משנית ואילו לשאלה בעניין סיכויי ההגנה חשיבות מכרעת.

באשר לסיבת המחדל

11.יפים לעניין זה דבריו של כבוד השופט בך בע"א 32/83 ויולט אפל נ' דוד קפח, פ" לז (3) 431, בעמ' 438:

"מהי הסיבה, אשר בגללה לא היתה הופעה מצד המבקש? שאלה זו פחות חשובה מהשאלה הראשונה, אך גם היא בעל משקל. אם יתברר למשל, שהמבקש לא הופיע למשפט תוך גילוי זלזול מופגן כלפי בית המשפט וללא כל סיבה סבירה, הרי שיש להניח שבית המשפט ייעתר לו, רק אם ישוכנע שאחרת ייגרם עיוות דין בולט. אולם אם הסתבר, כי אי ההופעה ארעה כתוצאה מצירוף נסיבות אומלל, אי הבנה או בהיסח הדעת, או אף בשל רשלנות מסוימת מצד המבקש או בא כוחו, ויחד עם זאת מסתבר, כי יש למבקש הגנה סבירה לגופו של עניין, כי אז יהיה בית המשפט נוטה, בדרך כלל, לקבל את הבקשה ולאפשר את ליבון הנקודות, השנויות במחלוקת, לגופן. במקרה כזה יעדיף בית המשפט את השגת מטרתו העיקרית לעשות משפט וצדק ועל מגמתו לשמור על כללי הפרוצדורה בקפדנות וללא פשרנות מוגזמת".

12.נראה, כי סיבת היעדרותה של המבקשת מן הדיון מקורה בטעות בתום לב, וכי ניתן לפצות עליה בתשלום הוצאות עבור אי-הנוחות והטרחה המיותרים אשר נגרמו למשיבים. אמנם מחדלה של המבקשת הוא אשר הביא למתן פסק דין בהעדר התייצבות, אולם לא התרשמתי כי המחדל נבע מזלזול בהליך המשפטי או מהתעלמות מכוונת מקיומו, ולדידי על מחדל זה ניתן לכפר בפסיקת הוצאות הולמות, וזאת בשים לב לכל מחדלי המבקשת, לרבות העובדה שלא הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעמה.

באשר לסיכויי התביעה

13.השאלה השנייה אשר דנה בסיכויי ההצלחה בהליך היא השאלה העיקרית, ובשלב מקדמי זה ניתן לקבוע, כי המבקשת הינה אוחזת כשורה בשטר נשוא הדיון, וככזו היא נהנית מהחזקות הקבועות בפקודת השטרות. טענות המשיבים בדבר זיוף החתימה על גבי השטר נשוא התובענה הינה שאלה שמצריכה בחינה ושמיעת גרסאות עובדתיות וטענות משפטיות של הצדדים, ולכן ראוי לתת למבקשת את יומה בביהמ"ש.