טארק נ' אברהם

החלטה

בפני בקשה לביטול פסק דין אשר ניתן ביום 6.1.99 על ידי, בהיותי רשמת בית הדין.

פסק הדין ניתן בהעדר המבקש ומשלא הוגש כתב הגנה מטעמו, בתיק דמ 11584/98.

בתיק הנ"ל עתר התובע/המשיב לחיוב הנתבע/המבקש לתשלום שכר עבודה ל-3 חודשים, אפריל-יוני 98, בהם עבד לטענתו אצל המבקש ולא שולם לו שכר בסך 5,000 ₪ לחודש.

פסק הדין ניתן על סך כולל של 15,000 ₪ בתוספת פיצויי הלנת שכר כחוק, כמו גם הוצאות משפט בסך 1,500 ₪.

בפסק הדין מצויין, כי המבקש הוזמן כדין לדיון על פי אישור מסירה מיום 17.9.98.

בבקשתו דנן, כמו גם בדיון אשר התקיים היום בבקשתו לבטל את פסק הדין, טוען המבקש כי לא ידע על ההליך אשר ננקט נגדו.

יובהר, כי התיק משנת 1998 בוער זה מכבר ואין אפוא כל אפשרות לעיין שנית באישור המסירה ולבדוק האם בוצעה מסירה למבקש עצמו או למי מטעמו, האם מתנוססת עליו חתימתו ולא ניתן ממילא להציגו בפני המבקש ולקבל תשובתו לעניין זה.

לטענת ב"כ המשיב, פסק הדין הוגש לביצוע ללשכת ההוצל"פ בתאריך 27.8.02 ולאחר מכן ננקטו, מסתמא, הליכי הוצל"פ, מעת לעת, כאשר ההליך הראשון נפתח רק במחצית שנת 2005, הליך נוסף במחצית 2006, זה שלאחריו במחצית 2007 והליך אחרון (הגבלה בשימוש בכרטיס אשראי) ננקט לא מכבר, רק ב- 18.3.10.

עוד טוען ב"כ המשיב, כי הגם שהוצאו פקודות מאסר והחלטות בדבר הבאת המבקש בפני שופט בשנים 2005 ו- 2007, בסיכומו של דבר אלה לא בוצעו, נראה בגין מצבו הבריאותי של המבקש או אף אשפוזו במועדים הרלוונטיים.

המבקש טוען כי לא ידע אף על הליכי ההוצל"פ, וככל שננקטו נגדו הליכים, אלה אכן לא בוצעו, כנראה עקב היותו מאושפז.

עוד טוען המבקש, כי יש לו טענות הגנה טובות לגופה של התביעה, משמודה הוא כי אכן העסיק את המשיב לתקופה קצרה שאינה עולה על 4,5 חודשים לכל היותר בשנת 1998, אולם לשיטתו הוא שילם למבקש את מלוא שכרו לכל תקופת עבודתו ואין הוא חייב לו אפוא מאומה.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, ולאחר שעיינתי במכלול החומר אשר הובא בפניי, הגעתי למסקנה כי דינה של הבקשה- להתקבל.

עיון במסמכי ההוצל"פ אשר צורפו מטעם ב"כ המשיב מעלה, כי החוב אשר הסתכם בסך 15,000 ₪ תפח ועלה לכ- 200,000 ₪, נכון להיום, מסתמא בגין החיוב בפיצויי הלנת שכר מלאים כחוק.

במצב דברים זה ברי, כי תחושת הצדק מחייבת ביטולו של פסק הדין בשים לב להלכה הפסוקה הנוהגת בבית דין זה, כי ככלל, אף עת נפלו מחדלים בהתנהלות החייב/המבקש, כטענת ב"כ המשיב, (ולא כך שוכנעתי), הרי בית הדין לעולם יעדיף לעשות משפט צדק ולברר תביעות לגופן, על פני המגמה לשמור על כללי הפרוצדורה בקפדנות וללא פשרות, קל וחומר כך, עת בידי המבקש טענות הגנה, ולו לכאורה בשלב זה (ראה לעניין זה דב"ע נב 155-9 סולתם בע"מ נ' חנניה אסרף).

האמור לעיל חל על ענייננו בשים לב לכך כי המבקש חוייב, בהעדר, בפיצויי הלנת שכר מלאים כחוק.

פיצויי הלנה הם סנקציה עונשית קשה ועל פי ההלכה הפסוקה, על מנת לשמור על איזון ראוי בין הצורך בהטלת סנקציה קשה כאמור ללקיחה בחשבון של חומרתה, יש לאפשר בכל מקרה למעסיק, לנסות ולהוכיח את הגנותיו וכבר נאמר:

"הטלת סנקציה כזו במעמד צד אחד ללא אפשרות הגנה, גם כאשר המעסיק הופיע לדיון, מחמירה את המסנקציה והופכת את אי תשלום השכר לאחריות מוחלטת" (ראה לעניין זה ע"ע 300133/98 סלטי ואח' נ' חאלד קוט).

לכל אלה יש להוסיף את העובדה, כי הגם שפסק הדין ניתן בחודש 1/99, פתח המשיב לראשונה את תיק ההוצל"פ לצורך מימושו של פסק הדין רק בתאריך 27.8.02, קרי בחלוף כ- 3.5 שנים תמימות לאחר מתן פסק הדין.

ב"כ המשיב הבהיר היום, במענה לשאלה מפורשת של בית הדין, כי כבר אז- נכון למועד פתיחת תיק ההוצל"פ- עמד שיעור החוב של 100,000 ₪.