טאפש נ' גאנם ואח'

פסק דין

עסקינן בתביעה לסילוק יד ממקרקעין.

נתוני רקע וגדר המחלוקת:

התובע הוא הבעלים של 1651/4501 חלקים מחלקת קרקע הידועה כחלקה 5, גוש 19520 מאדמות כפר בית ג'אן (להלן: "חלקת התובע").

הנתבעים הם הבעלים המשותפים של חלקת קרקע הידועה כחלקה 2, בגוש 19520, מאדמות כפר בית-ג'אן (להלן: "חלק הנתבעים").

שתי החלקות הנ"ל הן חלקות גובלות, כאשר חלקת התובע ממוקמת דרומית-מערבית לחלקת התובע.

אין מחלוקת בין הצדדים כי בשנת 1998 נבנה על ידי שני הצדדים היריבים קיר בטון, שמפריד בין שתי החלקות. לשם השלמת התמונה אציין, כי מלאכת הבנייה של הקיר נעשתה על ידי בעלי מקצוע במימון הנתבעים, ואילו התובע הוא זה שמימן את חומרי הבנייה.

לימים נתגלע סכסוך בין הצדדים לאחר שהתובע גילה, לטענתו, כי הקיר אינו בנוי בגבול שתי החלקות אלא פנימה יותר בתוך חלקתו, באופן שמספח לחלקת הנתבעים שטח של כ-70 מ"ר מחלקתו.

התובע הוסיף וטען, כי גילה זאת במהלך שנת 2009 כאשר מודד מטעמו ערך מדידות בשטח, אז התברר לו כי הקיר בנוי אגב הסגת גבול חלקתו. כל פניותיו אל הנתבעים לתיקון המצב, על ידי הריסת הקיר ובנייתו מחדש בגבול החלקות, העלו חרס.

התובע ביקש להדגיש כי סבר במשך השנים, שהקיר בנוי בקו הגבול שבין שתי החלקות, וכי לא ידע אודות הפלישה האמורה עד לביצוע המדידה בשנת 2009.

הנתבעים בתורם אינם מכחישים את הטענה כי הקיר נבנה שלא בגבול שבין שתי החלקות, אך טוענים כי בניית הקיר במקום בו הוא ממוקם היום, לא הייתה יד המקרה אלא בהסכמה הדדית בין התובע לבין אביהם של הנתבעים, הסכמה אשר הועלתה על הכתב בתאריך 27/8/98 בהסכם שעותק ממנו הוגש לתיק בית המשפט. לדידם של הנתבעים, מתוכן ההסכם ניתן ללמוד שהתובע הסכים ליצור קו גבול חדש שמבטל את הגבול בין שתי החלקות.

עוד טוענים הנתבעים כי בניית הקיר בזמנו, נעשתה תוך הבנה כי גם הנתבעים "תורמים" שטח מחלקתם לשם הרחבה של דרך מעבר לכביש רחב יותר, שעובר כיום צפונית לחלקתם וממנו נהנה בעיקר התובע.

דיון והכרעה:

בדיון אשר התקיים בפניי העידו התובע והנתבעים מס' 1 ו-3.

בראשית דברי אציין, שערכתי ביקור במקום יחד עם באי כוח הצדדים ובעלי הדין, אשר תועד בתיק אחר שמתנהל בפניי בין אותם צדדים, ובמהלכו התרשמתי מהנושאים אשר במחלוקת.

כמו כן, אקדים את המאוחר ואציין כי דין התביעה להתקבל.

אין ספק שהראיה העיקרית עליה נסמכים הנתבעים, היא אותו הסכם משנת 98' שבו צוין שהקיר, שנבנה, הוא הגבול שבין שתי החלקות, במקום טרסה שהייתה במקום וכי הקיר שייך לשני בעלי החלקות. אלא שהמסקנות אליהן מכוונים הנתבעים בטיעוניהם, הן מסקנות שלא עולות בהכרח מתוך ההסכם.

אפרט – עפ"י האמור בהסכם, הקיר נבנה במקום טרסה ישנה מבלי שנאמר בו דבר או חצי דבר לגבי העברת בעלות או העברת חזקה בשטח כלשהו מחלקת התובע.

ככלל, העברת בעלות או העברת חזקה לצמיתות היא מסוג הפעולות שיש לעגן בכתב, כמצוות סעיף 8 לחוק המקרקעין, תשכ"ט – 1969. לעומת זאת, כל שנאמר בהסכם שלפניי הוא, כי הקיר מהווה הגבול בין החלקות במקום הטרסה הישנה, ללא כל התייחסות להעברת שטחים וללא כל התייחסות לשאלה, האם הטרסה הישנה אכן היתה בגבול הנכון בין שתי החלקות.

אומנם, הניסוח של ההסכם אינו סותר את הפרשנות אליה מכוונים הנתבעים בטיעוניהם, אך ברור לכל כי אין זו הפרשנות היחידה שעולה מההסכם. לעומת זאת, הפרשנות אליה מכוון התובע מתיישבת יותר עם נוסח ההסכם ועם העובדה שההסכם אינו מתייחס להעברת בעלות או חזקה כאמור, או אפילו לתיקון גבולות בין שתי החלקות.