טאטור נ' מדינת ישראל

פסק דין

ערעור על החלטת בית משפט השלום לתעבורה בבאר שבע (כב' השופט אופיר), בתיק 3492-10-12, מיום 4.3.13, לפיה נדחתה בקשתו של המערער לבטל פסק דין שניתן בהעדרו ביום 2.1.13, בו נידון בגין עבירה של נהיגה במהירות מופרזת (135 במקום 90 קמ"ש), לעונש של פסילת רישיון נהיגה למשך שלושה חודשים, ועונשים נלווים.

לחילופין, ערעור על חומרת העונש.

נטען, כי בית משפט קמא החמיר יתר על המידה בעונשו של המערער, וזאת למרות שהעבירה בוצעה לפני כחצי שנה, ומאז לא ביצע המערער כל עבירה. העונש גם חורג ממתחם העונש ההולם ומרמת הענישה המקובלת, וניתן ללא נימוק. המערער עובד כנהג אוטובוס, וזוהי פרנסתו היחידה. הוא גם המפרנס היחיד של משפחתו.

ב"כ המערער הוסיף וטען במהלך הדיון, כי מדובר בחריגה של חמישה קמ"ש בלבד מברירת המשפט, בגינה כלל לא נגזר עונש פסילה בפועל, ורוב הרשעותיו הקודמות של המערער, הן בעבירות של ברירת משפט. המערער לא היה מעורב בעבירות תוספת שלישית או רביעית.

ב"כ המשיבה מבקש לדחות את הערעור, נוכח עברו התעבורתי של המערער, רף ההפרזה, והעובדה שאין בכך כדי לחרוג מהמתחם ההולם.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, נחה דעתי כי דין הערעור על ההחלטה שלא לבטל את פסק הדין, להידחות. למערער אין כל הצדקה לאי ההתייצבות לדיון בבית משפט קמא. המערער הגיש בקשה להעביר את ההליך לבית המשפט בנצרת, ומשלא קיבל תשובה, החליט על דעת עצמו שלא להתייצב לדיון. זוהי אינה סיבה מוצדקת. לא מצאתי גם כי נגרם למערער עיוות דין כלשהו. העונש שהושת עליו, לא עולה כדי עיוות דין, בהיותו מצוי במתחם העונש ההולם.

אשר לערעור על גזר הדין. ב"כ המערער טוען כי בית משפט קמא חרג ממתחם העונש ההולם, והשית עליו עונש כבד, בניגוד לפסיקה מקבילה בעבירות דומות ובנסיבות דומות. לתמיכת טענותיו הציג פסיקה של מותבים שונים בבית משפט לתעבורה, כולל של מותב בית משפט קמא, אשר הסתפקו בענישה של פסילה על תנאי, או לחילופין פסילה לתקופה קצרה של כחודש, במהירויות דומות, ובנסיבות אישיות דומות. בדרך כלל הסתפקו בתי המשפט בפסילה המנהלית שהושתה על המערער, ככל שהושתה, או בפסילה על תנאי.

לאחר שעיינתי בפסיקה שהוגשה לי, ובפרט בפסיקת בית משפט קמא (תת"ע 7601-07-12, תת"ע 2431-10-12, תת"ע 6600-03-12), נחה דעתי כי יש מקום להתערב בגזר הדין, ולהעמיד את תקופת הפסילה על התקופה המקובלת בנסיבות אלה.

אשר על כן, אני מעמידה את תקופת הפסילה על שלושים יום.

הנאשם יפקיד את רישיון הנהיגה שלו בבית משפט קמא, עד לתאריך 1.9.13.

יתר רכיבי גזר הדין ישארו על כנם.

ניתן והודע היום, י"ב אלול תשע"ג, 18 אוגוסט 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: