טאטור נ' טאטור

החלטה

לפניי בקשת הנתבע (להלן: "המבקש"), לביטול פסק דין אשר ניתן ביום 22.10.13 במסגרתו חויב המבקש, בין היתר, לפנות נכס המצוי בבעלותו של המשיב כך לטענתו ולהרוס כל נכס אשר נבנה בשטח אשר בבעלות המשיב כפי שמופיע בתוכנית התשריט אשר צורפה לכתב התביעה. כן, ניתן נגד התובע או מי מטעמו צו מניעה קבוע האוסר עליהם להסיג גבול לשטח אשר בבעלות המשיב.

פסק הדין ניתן אחר שלא הגיש כתב הגנה ולאחר שהוצגו בפני בית המשפט אישור מסירה למבקש כדין. בנסיבות אלה, זכאי היה המשיב לעתור לקבלת פסק דין כנגד המבקש וכך היה.

ביום 23.10.13 המבקש הגיש בקשה למתן ארכה בת 30 ימים להגשת כתב הגנה, בבקשתו טען בין היתר כי רק לאחרונה קיבל עליו את ייצוגו של המבקש וכי בשל חופשתו של ב"כ המשיב לא יכול היה לקל את הסכמתו למתן ארכה.

בו ביום ניתנה החלטה לפיה ניתן פסק דין בהעדר הגנה יום קודם.

ביום 31.10.13 הגיש המבקש בקשה זו. בבקשה טען בין היתר כי במהלך התקופה שמיום הגשת התביעה ועד ליום 28.9.13, המועד בו נמסרה לו לטענתו החלטת בית המשפט מיום 8.7.13, לפיה ניתנה למבקש ארכה עד ליום 15.8.13 להגיש את כתב הגנתו, התנהל ברקע התביעה ניסיון לגישור בין הצדדים באמצעות מכובדים המוכרים לצדדים. כן, טען ב"כ המבקש כי לא קיבל לידיו את כתב התביעה (ראו סעיף 2 לבקשה) וכי במועד שקבל לידיו את כתב התביעה, התיק היה סגור אחר שניתנה החלטה מיום 1.1.13 המורה על מחיקת התביעה מחוסר מעש בין היתר משום שהמשיב לא הגיש אישור מסירה כדין לעיונו של בית המשפט.

המשיב טוען בתגובה לבקשה זו כי בקשתו למתן פסק דין בהעדר הגנה נסמכת על אישור כדין מרשות הדואר לפיו המבקש קבל לידיו את כתב התביעה וכי מלבד טענה סתמית על אי קבלת כתב התביעה על ידי המבקש אין ולא כלום. עוד טען המשיב כי המדובר בטענות תמוהות וכי לא נתן שום מצב לפיו אין המבקש נדרש להגיש כתב הגנה לפיכך אין כל הצדקה לקבל את הבקשה ולבטל את פסק הדין.

עיון באישור המסירה מיום 8.7.13 מלמד כי המועד להגשת כתב הגנה חלף עוד קודם למועד שבו הורה בית המשט על מחיקה מחוסר מעש מצידו של התובע. טענת המבקש, אם כן, כי כאשר ביקש להגיש כתב הגנה היה התיק סגור, אינה יכולה לעמוד לו, שהרי המועד להגשת כתב הגנה, חלף, כאמור, עוד קודם לכן.

לפיכך, ביטול "מחובת הצדק" אינו מוצדק.

ואולם, עדיין יש לבחון האם יש לבטל את פסק הדין "על פי שיקול דעת" בית המשפט ולצורך כך, יש לבחון בענייננו, שניים:

האחד, מהי הסיבה לאי היענות המבקש להחלטות בית המשפט

והשני, מהם סיכויי ההצלחה של המבקש אם יבוטל פסק הדין.

מדובר בשני תנאים מצטברים שעל ביהמ"ש לשקול, כאשר השאלה השניה היא החשובה יותר ובעלת המשקל הכבד יותר. עם זאת, "ככל שסיכויי הנתבע להצליח בהגנתו נראים טובים יותר, יכול בית המשפט לנהוג בו ביתר סלחנות בענין הסיבה למחדלו, אי הגשת כתב הגנה או אי התייצבות במשפט, שגרם לפסק הדין". (ע.א 276/72, פרידמן נ' פרידמן פ"ד יז, 349, 358א).

אין המדובר בענייננו בהתנהלות שיטתית מצד המבקש של אי-היענות להחלטות ולמועדים, אלא באי-הגשת כתב הגנה במועד ותו לא.

לאור העובדה שהתביעה נמחקה, בשלב מסוים, מחוסר מעש, ולאור הנסיונות לפתרון הסכסוך מחוץ לכתלי בית המשפט, דומה כי ההסבר לאי הגשת כתב ההגנה אינו בלתי מתקבל על הדעת.

מתצהירו של המבקש ומהמסמכים אשר צורפו לבקשה, עולה כי מצויות בהם טענות עובדתיות ומשפטיות אשר ראויות לליבון. מאחר שנתן פסק דין בהעדר הגנה, לא נשמעו טענות המבקש ולא ניתן לו יומו בבית המשפט.

עיון בטענות המבקש כפי שבאות לידי ביטוי בכתב התביעה בקשה לביטול פסק הדין, מעלה כי לא ניתן בשלב מוקדם זה לקבוע כי למבקש סיכויים נמוכים להתגונן.

אחר ששקלתי את טענות המבקש לכך שלא הגיש במועד את כתב ההגנה ואת טענות ההגנה אשר העלה ומנגד, שקלתי את טענות המשיב, הגעתי למסקנה כי אין למנוע מן המבקש את זכותו להתגונן מפני התביעה ובנסיבות, יש מקום לביטול פסק הדין.

עם זאת, בהוצאות הבקשות למתן פסק דין והבקשה כעת לבטלו, יישא המבקש וזאת כתנאי לביטול פסק הדין.

המבקש יפקיד, בתוך 30 יום מהיום, בקופת בית המשפט, סך של 1,000 ₪ עבור הוצאות המשיב. עם הפקדת הסך האמור, הוא יועבר למשיב ופסק הדין יבוטל.