טאוב נ' עיריית ירושלים ואח'

פסק דין

תביעה לפיצויים בגין נזקים שנגרמו לרכב עקב תאונת דרכים.

לטענת התובעת, ביום 11/9/2009 היא עצרה את רכבה בצד הדרך ליד המדרכה, על מנת להוריד את בנה בבית הספר; לאחר מכן היא אותתה והתחילה לצאת מהחניה ואז פגעה בה משאית הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת) מאחור.

מנגד, טוען הנהג, מר דוד דרעי, שנהג במשאית הנתבעת, כי הוא עצר לפני מעבר חציה כאשר לפניו עצר רכב על מנת ליתן לילדים לעבור; לאחר שהילדים חצו את הכביש, הרכב שלפניו התחיל לנסוע והוא בתורו התחיל את נסיעתו; ברגע זה יצאה התובעת ממפרץ החניה אל תוך הכביש, כאשר הוא לא היה יכול לראות אותה, שכן הוא נהג במשאית גבוהה והקטע שממנו יצאה התובעת אל תוך הכביש מהווה "שטח מת" עבורו, כנהג משאית.

הנתבעת 2 היא חברה לביטוח בע"מ אשר ביטחה את רכב הנתבעת בזמנים הרלבנטיים לתאונה.

ממכלול החומר שהוגש בתיק ומהעדויות מטעם הצדדים, מצטיירת התמונה הבאה כמסתברת ביותר: התובעת עמדה בחניה על מנת להוריד את בנה בבית הספר; בעודה עומדת ליד המדרכה, עצרה המשאית של הנתבעת בכביש סמוך לרכב התובעת, כאשר רכב אחר שנסע לפניה עצר על מנת לאפשר לילדים לחצות את הכביש; כאשר הכביש התפנה ביקשה התובעת להשתלב בכביש לפני משאית הנתבעת; נהג המשאית לא הבחין ברכב התובעת, התחיל בנסיעה ופגע ברכב התובעת בצד האחורי ימני.

תמונה זו עולה אף מעדות התובעת עצמה, שכן היא העידה בעמ' 1 לפרוטוקול שורות 12-13:

"אני נכנסת לחניה בצד ימין, ליד שער בית הספר, אני מורידה את הילד, אני מאותתת לצאת מהחניה ואיך שאני יוצאת מהחניה, הוא נכנס בי מאחור."

תיאור זה מתיישב עם עדותו של נהג משאית הנתבעת, שלפי דבריו:

"התקרבתי למעבר החציה, היה רכב לפניי שנותן לילדים לעבור, הילדים עברו, הרכב התחיל לנוסע, התחלתי לנסוע אחריו. בפרצה הזאת היא (התובעת) יצאה, בקטע הזה אני לא רואה אותה בכלל. הפגיעה שלה בפנס שמאל ברכב. אני לא ראיתי אותה. בצד הימני שלי שטח מת, והיא נכנסה צמודה אלי." (ראו עמ' 1 לפרוטוקול הדיון, ש' 22-23).

תמונת מצב זו אף מתחזקת לנוכח מקום הפגיעה ברכב התובעת, בצד האחורי שמאלי, כפי שעולה מהתמונות שהוגשו.

בנסיבות הענין, סבורני, כי הצדדים נושאים באחריות לתאונה במידה שווה. אשמה של התובעת מתבטא בכך שהיא יצאה מהחניה לדרך, בחוסר זהירות ומבלי לוודא שהמשאית שנוסעת בכביש הבחינה בה ונתנה לה זכות קדימה.

אשמו של נהג המשאית מתבטא בכך שהיה עליו להבחין בכל המתרחש בדרך, לרבות ברכב התובעת שנכנס לפניו כאשר הוא היה בעצירה לקראת תחילת נסיעה.

המצב היה שונה אילו המשאית הייתה בנסיעה רגילה בכביש והתובעת נכנסה לכביש מבלי לתת למשאית זכות קדימה ומבלי לוודא שהכביש פנוי באופן שמאפשר לה להשתלב בו; ואולם במקרה שלנו המשאית הייתה במצב של עצירה לקראת נסיעה, ולפיכך ניתן לצפות מנהג המשאית להבחין ברכב התובעת כשהוא נכנס לכביש, אף אם הדבר כרוך בקושי מסוים.

אשר לשיעור הפיצויים: התובעת מבקשת לפצות אותה בגין השתתפות עצמית בסך 1,141 ₪. אני מאשר סכום זה שהוצג אישור בגינו.

בנוסף לכך, מבקשת התובעת פיצוי בגין היעדרות מהעבודה בסך 800 ₪ ועוגמת נפש בסך 1,000 ₪. בנסיבות העניין, אני מאשר בראשי נזק אלה סכום כולל של 500 ₪. סה"כ נזקי התובעת: 1,641 ₪.

לנוכח הקביעה בעניין חלוקת האחריות, אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעת סך של 821 ₪.

בקשה לרשות ערעור על פסק דין זה ניתן להגיש בבית המשפט המחוזי בירושלים תוך 15 יום.

ניתן היום, ח' כסלו תשע"א, 15 נובמבר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: