טאוב נ' לוי

פסק דין

בפני תביעה במסגרתה עותרת התובעת כי בית המשפט יורה לנתבעת לפצותה בגין נזקי תאונת דרכים.

לטענת התובעת ביום 25.10.09 נפגע רכבה בשעה שביקשה לצאת מן החנייה לכיוון הכביש, בשעה שהנתבעת נסעה לאחור במהירות, ובניגוד לכיוון התנועה, ופגעה בחלק הקדמי של הדופן השמאלית של רכב התובעת.

בכתב ההגנה נטען כי האחריות במלואה רובצת לפתחה של התובעת אשר לא בחנה את תנאי הכביש קודם שיצאה מן החנייה, שאם לא כן היתה רואה כי הנתבעת כבר היתה מצויה בנסיעה לאחור לצורך חנייה במקום.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את עדויות הצדדים בפני באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל באופן חלקי. להלן טעמיי.

בדיון בפני עלה כי הנתבעת נסעה לאחור. במקום שבו מבקש נהג לנסוע לאחור, עליו לוודא כי הכביש פנוי באופן מלא , כך שיוכל להשלים את נסיעתו באופן בטוח. העובדה כי יכול וברכב הנתבעת מותקנים אביזרים המסייעים לה לדעת אם קיימת הפרעה בנתיב הנסיעה, לא מנעה, עובדתית את התאונה דנן.

הנתבעת טענה בפני כי התבוננה במראות קודם שהחלה בנסיעה לאחור. הדעת נותנת כי ככל שהיתה מסתכלת במראות, היתה יכולה לראות את רכב התובעת עת שיצא לרחוב מתוך החנייה, ולא היתה ממשיכה בנסיעתה לאחור. העובדה כי מתיאור התובעת והנתבעת גם יחד עלה שקיים מרחק לא קטן בין מקום עצירתה למקום החנייה המיועד, מחזק את מסקנתי כי יכלה וצריכה היתה הנתבעת לוודא שאין מניעה לנסיעתה לאחור באופן בטוח. במקום שבו לא עשתה כן, שהרי בדין מבקשת התובעת להיפרע ממנה בגין נזקיה.

מאידך, מעדותה של התובעת עלה כי הגם שיצאה מן החנייה בשלבים, שהרי עם הגעתה לקו הכביש, בחנה בעיקר את הצד הימני של הדרך , ממנו יכולים היו להגיע לרכבים, ופחות את הצד השמאלי שהיה כיוון נסיעתה, שכן לא צפתה כי רכב ייסע לאחור. בכך כשלה גם התובעת. ככל שהיתה התובעת מתבוננת לשמאל, יכולה היתה ככל הנראה למנוע את התאונה או לכל הפחות לצמצם את היקפה.

לאחר שנתתי דעתי למכלול טענות הצדדים, ועיינתי בתמונות ובדגם שהוצג לי, באתי לכלל מסקנה כי יש לייחס לנתבעת אחריות בהיקף של 80% לאירוע התאונה, ואילו לנתבעת יש לייחס רשלנות תורמת בהיקף של 20% בלבד.

התובעת צירפה לעיוני דו"ח שמאי, חשבונית בגין תשלום עבור התיקון, כמו גם אישור מחב' הביטוח בדבר ניכוי בגין השתתפות עצמית כמו גם כינון פוליסה בהיקף כולל של 1,538 ₪.

במהלך הדיון הציגה בפני התובעת הצעת מחיר לביטוח רכב ממנה לכאורה ניתן להסיק אובדן הנחת העדר תביעות. עם זאת רכיב זה לא נתבע על ידי התובעת במפורש במסגרת כתב התביעה ולא ניתן לפסוק פיצוי בגין רכיב זה אך בשל העובדה כי התובעת ביקשה לשמור על זכותה לתבוע בעניין זה.

סוף דבר

הנתבעת תשלם לתובעת את הסך של 1,230 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה (2.3.10 ) ועד התשלום המלא בפועל.

כן תישא הנתבעת בהוצאות ההליך בסך של 400 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תשלח את העתק פסק הדין לצדדים באמצעות הדואר

בקשת רשות ערעור בתוך 15 יום לבית המשפט המחוזי.

ניתן היום, י"ז תמוז תש"ע, 29 יוני 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: