טאהא נ' סייד ואח'

פסק דין

עסקינן בתביעה כספית לתשלום פיצויים בגין הנזק אשר נגרם לרכב התובע, רכב מסוג פורד מספר רישוי 42-182-28 (להלן: "רכב התובע"), עקב תאונה מיום 25.12.09.

על פי הנטען בכתב התביעה בתאריך הנ"ל חנה רכב התובע מול חנות למכירת ירקות בכפר כאבול, ליד רכב הנתבע 1, רכב מסוג שברולט מספר הרישוי 42-820-18 (להלן: "רכב הנתבע"), וכאשר הנתבע נסע לאחור הדלת של רכבו היתה פתוחה ופגעה קשות ברכב התובע לאורך הדופן הימנית.

הנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת") היא מבטחת רכב הנתבע בפוליסת ביטוח אחריות לנזקי צד ג'. במסגרת כתב ההגנה טענה הנתבעת, כי עסקינן בתאונה מבוימת ו/או בקנוניה בין התובע לנתבע ו/או בדיווח כוזב אודות נסיבות אירוע התאונה והנזקים הנטענים בכתב התביעה, במטרה לקבל פיצויים שלא כדין מחברת הביטוח.

הנתבע לא הגיש כתב הגנה ואולם הוא העיד בבית המשפט ונחקר בחקירה נגדית.

בדיון אשר התקיים בפניי העידו, בנוסף לנתבע, גם אחיו של התובע, מר טאהא עלאא (להלן: "עלאא").

עלאא מסר בעדותו, כי הגיע באותו יום לחנות הירקות של הנתבע יחד עם אחיו זאהר אשר נהג ברכב התובע, שכן הוא עצמו היה בשלילת רישיון נהיגה. תוך כדי שהותם בחנות הוא שמע "בום", ולאחר מכן הגיע הנתבע, ושאל למי שייך רכב התובע, והוא ענה לו שהרכב הוא שלו. או אז סיפר לו הנתבע כי פגע ברכבו כאשר נסע לאחור עם דלת פתוחה.

עלאא הוסיף בעדותו כי אחיו זאהר לא הגיע להעיד בבית המשפט, שכן לאחרונה הוא מוגבל בניידות, יושב בכיסא גלגלים וסובל מבעיות בריאותיות.

עלאא אישר, כי שוחח עם חוקר מטעם הנתבעת וכי חתם על הודעה בכתב, ואולם הוא לא אישר את תוכן ההודעה.

בהודעה אשר נמסרה לסוכן הביטוח ציין עלאא, כי רכב התובע עמד מול חנות למכירת ירקות ליד רכב הנתבע שחנה בחצר, ובאופן לא ברור, הנתבע נסע לאחור כשהדלת פתוחה ופגע ברכב התובע לאורך צד ימין. בתרשים שמופיע באותה הודעה, סומנו מוקדי הנזק ברכב התובע לאורך דופן ימין, ובכרב הנתבע ליד דלת הנהג.

כך או כך, עלאא לא היה עד לתאונה, וכל גרסתו לגבי אופן התרחשותה נסמכת על הדברים שנמסרו לו ע"י הנתבע.

הנתבע אישר בעדותו בבית המשפט, כי פגע ברכב התובע אשר חנה על המדרכה בשל מחסור במקומות חניה עקב עומס לקוחות בחנות. הנתבע הוסיף בעדותו, שהדלת מאחור היתה פתוחה, ובשל כך היא פגעה ברכב התובע.

כאשר עומת הנתבע בחקירה הנגדית עם הגרסה המופיעה בהודעה אשר מסר לסוכן הביטוח לפיה, כשפתח את הדלת כדי לרדת פתאום הרכב המשיך לנסוע לאחור, וכתוצאה מכך פגע ברכב התובע, הוא התכחש לדברים והשיב שכל אשר מסר לסוכן הביטוח הוא שפגע ברכב התובע, חתם על ההודעה, ותו לא.

אף הנתבע אישר, כי שוחח עם חוקר מטעם הנתבעת וכי חתם על הודעה בכתב, ואולם הוא לא אישר את תוכן ההודעה.

לאחר שבחנתי את העדויות ואת מכלול הראיות אשר הוגשו לתיק, נחה דעתי כי יש לקבל את התביעה נגד הנתבע בלבד ולדחות את התביעה נגד הנתבעת.

בראשית נימוקיי אבקש להדגיש, כי לא התרשמתי ממעשה מרמה מצד עלאא והרי הוא עצמו מסר שהוא חי מפיו של הנתבע לגבי אופן התרחשות התאונה.

יחד עם זאת, ריבוי סימני השאלה ולעתים אף חוסר התאמה לגבי נתונים מסוימים בגרסתו של הנתבע, הביאו אותי לכלל מסקנה, כי יש לפטור את הנתבעת מחבותה עפ"י הפוליסה מכוח סעיף 24(ב) לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א – 1981.

במה הדברים אמורים?

הנתבע מסר בעדותו, כי הדלת אשר נפתחה ופגעה כביכול ברכב התובע, היא הדלת האחורית. לעומת זאת, בהודעה אשר מסר לסוכן הביטוח שלו ואושרה בחתימת ידו, הוא מציין כי פתח את הדלת כדי לרדת מהרכב, משמע כי הדלת אשר נפתחה היא הדלת הקדמית שליד הנהג.

לעומת זאת, מוסר הנתבע בהודעתו לחוקר מטעם הנתבעת, כי רכבו ניזוק בפגוש האחורי ודלת אחורית מצד ימין. מיד לאחר מכן, מסר הנתבע לחוקר, כי רכב התובע ניזוק מצד ימין ואילו הרכב שלו ניזוק מצד שמאל. בסוף דבריו לחוקר מציין הנתבע, כי עובר לתאונה רכבו חנה בכיוון הנגדי לכיוון חניית רכב התובע, דבר אשר סותר את דבריו הנ"ל, כי רכבו ניזוק מצד שמאל.