טאהא נ' מועצה מקומית כפר מנדא

החלטה

המבקש הגיש תובענה נגד המשיבה וביקש לאשרה כייצוגית. התובענה הינה להשבת סכומים אשר אותם גבתה המשיבה, לפי הטענה שלא כדין, כריבית יתר על חובות שבפיגור, ובניגוד לחוק הרשויות המקומיות [ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה] תש"ם-1980. המשיבה הגישה הודעת חדילה כמשמעה בסעיף 9(א) לחוק תובענות ייצוגית, תשס"ו – 2006 ("החוק"), ועתה יש לפסוק , בהתאם לפי סעיף 9(ג) לחוק גמול למבקשת ושכר טרחה לבאי כוחה.

בעניין זה טענה המשיבה, בין השאר, כי מדובר בתביעה סטנדרטית אשר בא כוחה של המבקשת הגיש כמותה נגד מספר רשויות מקומיות ומשום כך ככל שמדובר בשיקולי תשומה (אלון קלמנט, קווים מנחים לפרשנות חוק התובענות הייצוגיות, (2006)) אלה בטלים בשישים בהקשר של שיקולי פסיקת גמול ושכר טרחה.

המבקש מצדו טוען, שבאי כוחה נטלו על עצמם טרחה וסיכון הן בהכנתה של התביעה והן בניהולה, ובתמיכה לטענה זו הם מביאים את הדברים שנאמרו בת"צ (מרכז) 38529-11-11 א.ש. ברקאי בע"מ נ ' עיריית מודיעין (18.7.12) שם קבע בית המשפט שגם תביעה ממין זה מצריכה משאבים לצורך הכנתה וסיכון שמא היא לא תתקבל.

המבקש טוען גם שאין לתת משקל יתר לטענת "הקופה הציבורית" וכי מחמת חשיבותה הציבורית באכיפת הוראות הדין על המשיבה יש לפסוק למבקשת ולבאי כוחה גמול ושכר טרחה בסכומים ראויים.

שקלתי את טענות הצדדים, והחלטתי כי המשיבה תשלם למבקש גמול בסכום של 4,000 ₪ ולבאי כוחו שכר טרחה בסכום של 10,000 ₪. אציין כי קביעת הסכומים היא פועל יוצא של שני שיקולים עיקריים. האחד, העדר נתונים המאפשרים את חישוב שכר הטרחה והגמול בהתאם לדרכים המקובלות, היינו בסיס אחוזים או בסיס שעות עבודה (השוו, לעניין שתי השיטות, את הדברים שנאמרו בע"א 2046/10 עזבון המנוח משה שמש נ' רייכרט (23.5.12). המבקש טען בתחילה שסכום גביית היתר עולה כדי מיליוני שקלים (!!) אולם לאחר שהמשיבה הגישה את טיעונה בנושא הגמול ושכר הטרחה הוא שינה את טעמו והציג, בסעיף 20 לתשובתו לתשובת המשיבה, תחשיב שהגם שהתקשיתי להבינו, מצביע על כך שמדובר בגביית יתר בסכום של כ-170,000 ₪ בתקופה של שנתיים. המשיבה עצמה טענה שגביית היתר שניתן לתבוע את השבתה, אינה עולה על סכום של כ-9,000 ₪ (ס' 44 לתשובת המשיבה).

השיקול השני שהביאני לקבוע את הסכומים הוא שהבקשה לאישור היא, כטענת המשיבה, העתקה של בקשת אישור אחרת שהגישו באי כוחו של המבקש, ואותות השימוש בטכניקת "העתק-הדבק" ניכרים בה אף מבלי מאמץ מיוחד. בקשר לכך אציין כי כותרת התשובה להודעת החדילה שהגישה המשיבה והבקשה לפסיקת גמול ושכר טרחה נוסחה כך : "תשובת המבקשת להודעת המשיבה ובקשה לפסיקת גמול למבקשת ושכר טרחה לבא כוח מייצג". בנוסף גם תוכן הבקשה הוא העתקה של מסמך שככל הנראה הוגש בהליך אחר, וכך גם האסמכתאות שאליהן הפנה המבקש. במצב עניינים זה התקשיתי להשתכנע מטענותיו של המבקש הנוגעות לשיקולי תשומה ותפוקה שיש ליישם במקרה זה, ונראה לי, לכן, לפסוק סכומי גמול ושכר טרחה נומינליים שישקפו את ההכרה בתרומתם של המבקש ובאי כוחו לתיקון דרכיה של המשיבה.

בשולי הדברים אציין כי המשיבה טענה שלא קדמה לבקשת האישור פנייה אליה מצד המבקש, אולם מתשובתו (בסעיף 13) למדתי שבניגוד לנטען, קדמה להגשת בקשת האישור פנייה של בא כוח המבקש למשיבה וכי פנייה זו לא נענתה.

סיכומו של דבר, הודעת החדילה מתקבלת.

המשיבה תשלם למבקש גמול בסך 4,000 ₪ ושכר טרחת עורכי דין בסכום של 10,000 ₪ .

ניתנה היום, ב' אדר תשע"ג, 12 פברואר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: