חתוקה נ' מדינת ישראל

פסק דין

בפניי ערעור על פסק דין בית משפט תעבורה מחוז מרכז בתיק תעבורה 5111-08-11 (כב' השופטת רז), המערער הורשע בעבירות של נהיגה בשכרות בניגוד לסעיפים62(3) 64ב(א) ו- 39א לפקודת התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א 1961 ותקנה 169א לתקנות התעבורה.

העונש שגזר בית משפט קמא קנס בסך 1,200 ₪, פסילה בפועל של רישיון הנהיגה לתקופה של 20 חודשים, פסילה על תנאי בת 3 חודשים ל- 3 שנים, מאסר על תנאי בן 6 חודשים ל- 3 שנים.

בנימוקי הערעור ציין ב"כ המערער כי לאחר סיום העדויות ודברי סיכום שהושמעו הוברר כי חקירת שני עדי תביעה ראשונים לא נשמרה במערכת ולשם כך היה צורך בזימון העדים מחדש וחקירתם. עובדה זו של חקירת העדים מחדש, אפשרה מקצה שיפורים ואף כי אין בידי ב"כ המערער הפרוטוקול המקורי שנמחק ואין בידיו דרך להוכיח טענתו זו, אישר עד תביעה 2 כי הוא זוכר חלק מהשאלות שנשאל בסיבוב הראשון.

עצם חקירת שני עדי התביעה פעם נוספת גרמה למערער חשש לעיוות דין ודי בכך כדי לזכותו בדין.

עוד נטען, כי המשיבה כשלה בהוכחה של הימצאות מכשיר ינשוף בשטח, מכשיר מכויל המוכן להפעלה.

עוד נטען כי זה המקרה המצדיק חריגה מהכלל בדבר אי התערבות ערכאת הערעור בקביעות עובדתיות ומסקנות שנקבעו על ידי בית משפט קמא.

עוד נטען כי הראיות שנשמעו בערכאה דיונית הצביעו על אדם תם שנקלע לסיטואציה שאינה מוכרת לו, אלימות משטרתית, כולל שבירת אחת מאצבעותיו.

טעה בית משפט כשהטיל על המערער חובת ההוכחה לטענותיו כי השימוש בכוח בעת מעצר המערער היה לא סביר בעוד שחובת ההוכחה היא על כתפי התביעה.

ב"כ המשיבה מבקשת את בית המשפט שלא להתערב. מדובר במהימנות אותה קבע בית המשפט, מדובר בשימוש בכוח סביר כנגד המערער, עמדה שהתקבלה בבימ"ש קמא.

טענת המערער כי האצבע נשברה לא הוכחה על ידי המערער.

לגופו של עניין דין הערעור להידחות:

1.כלל הוא כי ערכאת ערעור לא תתערב בקביעות עובדתיות ובממצאי מהימנות שנקבעו על ידי ערכאה דיונית אלא במקרים מיוחדים. ראה ע"פ 3579104 איפרגן נ' מדינת ישראל, פד"י נט(4). וזאת מאחר ולערכאה הדיונית יתרון אינהרנטי על פני ערכאת הערעור בשל התרשמותה הבלתי אמצעית מהעדים והראיות. ראה ע"פ 5921/12 יהודה סבג נ' מדינת ישראל.

ערכאת הערעור תתערב בממצאי עובדה ומהימנות שנקבעו בערכאה הדיונית אך ורק באותם המקרים בהם טעתה הערכאה הדיונית ומתגלה טעות מהותית. ראה ע"פ 6695/08 פלוני נ' מדינת ישראל.

ואין מקרה זה שבפנינו נופל באחד החריגים המצדיקים התערבות בקביעת העובדות.

2.אני דוחה טענת ב"כ המערער בדבר עיוות דין שנגרם למערער או חשש לכזה בשל חקירת שני עדי תביעה פעם נוספת לאחר שפרוטוקול מחקירתם נמחק. אין בתשובת עד תביעה מס' 2 לפיה בחקירתו הנגדית החוזרת אמר כי זוכר חלק מהשאלות שנשאל בסיבוב הראשון כדי לקבוע שעדות עדי התביעה מהווה מקצה שיפורים לעדותם שנמחקה או כי נאמרו דברים מהותיים שלא תועדו.

ב"כ המערער מודה כי אין בידו להוכיח טענת מקצה השיפורים, תמהני לשם מה העלה הטענה? ומוטב היה לו לב"כ המערער משלא היה מעלה טענה זו כלל ועיקר.

3.בנימוקי הערעור טוען ב"כ המערער כי עובדתית אצבעו של המערער נשברה במהלך מעצרו.

בטיעוניו בעל פה בעת הדיון מציין ב"כ המערער כי מבחינתו של המערער האצבע נשברה. מודה שאין תיעוד ספציפי לאצבע. גם במקרה זה תמהני לשם מה הועלתה הטענה במסגרת הערעור?

טענה זו הועלתה בבית משפט קמא וביהמ"ש קמא קובע כי גרסת ההגנה לפיה בעת שעד תביעה 3 הוציא מידו של המערער סיגריה בכוח, לא הוכחה.