חתוכה נ' דויטש ואח'

פסק דין

התביעה הוגשה בגין תאונת דרכים שארעה ביום 29.6.08 ברחוב יצחק שדה בתל אביב.

הנתבעת 1 נהגה ברכבה במסלול האמצעי, ואילו התובע רכב על אופנוע בנתיב הימני.

בעת שהרכבים היו קרובים אחד לשני, החליק התובע עם אופנועו ונפצע.

הנתבעת 1 עצרה בצד הדרך והתעניינה בשלומו.

לטענת התובע, התאונה נגרמה מחמת נהיגתה של הנתבעת אשר "זינקה" מן הנתיב האמצעי בו שהתה מבלי לאותת וסטתה לנתיבו, דבר שגרם לאיבוד שליטה על האופנוע.

לאחר ששמעתי את התובע ועיינתי במסמכים שהציג לבית המשפט, שוכנעתי כי התובע מאמין כי הנתבעת היא זו שאשמה בקרות התאונה.

אלא שהנתבעת טוענת אחרת.

לדבריה, היא לא סטתה מנתיבה, והתובע הוא זה שאיבד שליטה ללא כל סיבה וכתוצאה מכך החליק ונפצע.

עסקינן בגרסאות סותרות. הכלל הינו כי "המוציא מחברו עליו הראיה". קרי, נטל ההוכחה מוטל על כתפי התובע (הוא המוציא מחברו).

ודוק:"...נטל השכנוע הוא נטל ראייתי מהותי שהוא חלק מדיני הראיות. נטל זה הוא הנטל העיקרי המוטל על בעל דין הנדרש להוכיח את העובדות העומדות ביסוד טענותיו. אי עמידה בנטל זה משמעותה דחיית תביעתו של מי שהנטל מוטל עליו" [רע"א 3646/98 כ.ו.ע. לבניין נ' מנהל מע"מ, פד"י נז (4) 981].

ראה גם: ע"א 6821/93 בנק המזרחי נ' מגדל כפר שיתופי, פד"י מט' (4) 221 – 239:

"...תפקידו של נטל השכנוע הוא להכריע בתנאי אי וודאות שכפות המאזניים מאויינות..... בהליכים אזרחיים מוטל הנטל על "המוציא מחברו" באשר הוא זה הטוען לשינוי המצב הקיים".

שני הנהגים נתנו הודעות במשטרת ישראל. על פי הודעת התובע, היה מגע בין כלי הרכב והמגע הוא זה שהפיל את התובע.

בדיון מיום 31.5.10 השיב התובע לשאלת בית המשפט כי לצורך העניין לא היה מגע.

בדיון שנערך היום השיב תחילה כי היה מגע אך לאחר מכן אמר שלא היה מגע ולבסוף אמר שמלכתחילה לא היה מגע, אך לאחר שנפל היה מגע, ושאין לכך רלבנטיות שכן הנפילה עשויה היתה לקרות כתוצאה מסטיית הנתבעת.

אכן כתוצאה מסטיה עשוי להיגרם הנזק שנגרם לתובע.

אך לשינוי הגרסאות יש משמעות לעניין אמינות התובע והדבקות בגרסתו.

זאת ועוד, לטענת התובע קיים עד אשר יכול לתמוך בגרסתו, והדיון נדחה על מנת לאפשר לתובע ולנתבעת להביא את העדים מטעמם. העדה מטעם הנתבעת התייצבה לדיון ואילו העד מטעם התובע לא התייצב לדיון.

לא הוגשה בקשה לדחיית הדיון על מנת להבטיח את התייצבות העד.