חשמנאי נ' דנינו ואח'

פסק דין

1.זוהי תביעה בגין תאונת דרכים שארעה ביום 8.12.08.

2.לטענת התובע, נסע בכביש העולה מנשר לכיוון אוניברסיטת חיפה. בסמוך לשכונת סביוני דניה, עמד ברמזור אדום בנתיב השמאלי, רכב שני ברמזור, כאשר הנתבע 1 עמד בנתיב הימני, אף הוא רכב שני ברמזור. לאחר שהתחלף הרמזור לירוק החלו הרכבים בנסיעה. בנתיב הימני כמה עשרות מטרים לאחר הרמזור ישנה חסימה של הנתיב בשל אתר בניה שהיה שם. התובע טוען כי הנתבע שבר בבת אחת שמאלה אל הנתיב שלו, ורכבו של הנתבע באמצעות הפגוש האחורי שלו בצד שמאל פגע בפגוש הקדמי של רכב התובע בצד ימין ו"קרע" את הפגוש ממקומו.

3.לטענת הנתבעים, הנתבע 1 נסע במקום בעת התאונה בנתיב הימני, עבר מהנתיב הימני אל השמאלי, מאחר והתנועה במקום מתכנסת לנתיב אחד, ולאחר שכבר השלים את המעבר והיה מיוצב בנתיב השמאלי פגע התובע ברכבו של הנתבע 1 מאחור. לטענתם, מדובר בתאונת חזית-אחור "קלאסית", והפגיעה אירעה בין חזית רכב התובע במרכזו, לבין וו הגרירה המצוי באחורי רכבו של רכב הנתבע 1 אשר בולט מעט לאחור. מכיוון שהפגיעה היתה בוו הגרירה, לא נגרם ברכב הנתבע 1, טנדר מסוג ניסאן, שום נזק.

4.שמעתי את עדויות הנהגים המעורבים, אשר הדגימו כל אחד לגרסתו, את אופן התרחשות התאונה בעזרת דגמי מכוניות. עיינתי במסמכים שהוגשו לבית המשפט ובכלל זה דו"ח השמאי ותמונות הרכבים.

5.אני מקבל את גרסת הנתבע, אשר היתה מהימנה בעיני, ואשר מתיישבת טוב יותר עם כלל נסיבות התאונה והראיות.

הפגוש הקדמי של רכב התובע נראה בתמונות שבור לחלוטין בצמוד לסורג הקדמי של הרכב ("גריל") ומשמאל אליו, במקום המצוי בחזית הרכב. הפגוש קשור בנקודה זו באזיקונים. אף שהתובע חזר פעמים רבות עד מאד על הגרסה ולפיה רכב הנתבע 1 "קרע" את הפגוש מרכבו כאשר פגע בו לטענתו מהצד, וייתכן שבכך ניסה להסביר את השבר בפגוש, הרי שאין בכך די כדי להסביר את מיקום השבר. לא ברור, למשל, מדוע לא נשבר הפגוש דווקא בצמוד לפינה הימנית של הסורג הקדמי, שגם בה גובה הפגוש אינו רב, והיא סמוכה יותר למקום הפגיעה הנטען. לא ברור, למשל, מדוע לא נראים סימני פגיעה משמעותיים על הפינה הימנית של הפגוש הקדמי של רכב התובע. בפינה זו ניתן אמנם להבחין באזיקון אותו קשר התובע, ברם סימני פגיעה כל ממש באותה נקודה – אין.

עוד יצויין כי בחוות דעת השמאי שנערכה לרכב התובע, הנזק הכספי המשמעותי ביותר נבע מהחלפת הסורג הקדמי של הרכב, המצוי כמובן בחזית ולא בפינה, פריט יקר אשר הצורך בהחלפתו מעיד אף הוא על מיקום הפגיעה, בחזית.

מן הראוי להדגיש כי התובע בעדותו, כאשר הדגים את התרחשות התאונה באמצעות דגמי מכוניות, הציב את דגמי המכוניות, יותר מפעם אחת, באופן שלפיו נקודת המגע היא בין הפינה הימנית הקדמית של רכבו לבין הדופן השמאלית האחורית של רכב הנתבע 1, באופן שמטבע הדברים היה גורם לנזק של ממש אם לא בדלת האחורית שמאלית ברכב הנתבע 1 אזי לכל הפחות בכנף האחורית שמאלית שלו. אולם כאמור ברכב הנתבע 1 לא נגרם כל נזק, והתובע עצמו אינו חולק על כך.

ביטוי מוחשי לדבר ניתן לראות בתרשים שערך התובע ואותו צירף לכתב התביעה כנספח, המעמיד את רכב הנתבע 1 במקום בו היתה נגרמת לו פגיעה וודאית, בעוד שהתובע עצמו ציין עמוד אחד קודם לכן (על גבי אותו מסמך בכתב ידו מיום 8.12.08 שצורף כנספח לכתב התביעה), כי לרכב הנתבע 1 אין נזק.

6.לפיכך, דין התביעה להדחות.

התובע ישלם לנתבעים הוצאות בסך 500 ₪.

סכום זה ישולם תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן תיווסף עליו ריבית פיגורים כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

7.זכות להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין.

מזכירות בית המשפט נא לשלוח העתק פסק דין זה לצדדים בדואר רשום + אישור מסירה.

ניתן היום, י"ז טבת תש"ע, 03 ינואר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: