חרמון נ' לביטוח לאומי

החלטה

1.בפני בקשה לעכוב ביצוע פסק הדין אשר ניתן בתאריך 9.2.2011 ואשר על פיו על הנתבע לשלם לתובע דמי פגיעה לתקופה שעד 31.12.08, וזאת בהתייחס לארוע תאונתי מ- 11.12.08.

פסק הדין ניתן על יסוד האמור בחוות דעתו של פרופ' צינמן, המומחה אשר מונה ע"י בית הדין ואשר במסגרת חוות דעתו המליץ לאשר תקופת אי כושר עד ליום 31.12.08.

2.הנתבע הגיש ערעור על פסק הדין ובמסגרתו טען כי קריאת חוות דעתו של פרופ' צינמן כמכלול, מביאה למסקנה שאין מקום להכיר בארוע התאונתי מ- 11.12.08 כ-"תאונת עבודה".

הנתבע טען שהמומחה חיווה דעתו שפריצת דיסק אינה יכולה להיגרם בארוע התאונתי כפי שתואר בהחלטת בית הדין וכי אין הסבר מדוע המומחה המליץ לאשר את התעודות הרפואיות עד 31.12.08, למרות שלא מצא רישומים קליניים המצדיקים חופשת מחלה, וכאשר כאבים הינם תחושה סובייקטיבית.

הנתבע אף הדגיש בערעורו כי לתובע יש עבר המצביע על בעיות גב.

לחילופין ביקש הנתבע בערעורו, למנות מומחה אחר או מומחה נוסף.

3.הנתבע בבקשתו לעכוב ביצוע טען כי סיכויו בערעור טובים וביקש לעכב את תשלום דמי הפגיעה בנימוק כי מדובר ב- 3 ימי אי כושר בלבד אשר בהתאם לחוק ממילא לא קמה זכאות לתשלום בגינם, וכן לעכב את זימונו של התובע לוועדה רפואית לצורך קביעת דרגת נכותו.

באשר למשך תקופת אי הכושר, נציין, כפי שקבענו בפסק הדין, כי אין מדובר ב-3 ימי כושר בלבד, אלא בתקופה מ- 11.12.08 ועד 31.12.08.

4.הבקשה הועברה לצד שכנגד וזה בתגובתו ציין כי ההלכה הינה שעצם הגשת ערעור אינה נימוק לעכוב ביצוע.

כמו כן טען התובע בתגובתו כי הנתבע לא טען שלא יוכל להיפרע מהתובע, אם יתקבל הערעור, ולא הגיש תצהיר בדבר העדר יכולת כלכלית של התובע והכלל הינו שמי שזכה בדינו זכאי לממש את פרי זכייתו.

גם באשר לסיכויי הערעור, טען התובע, כי אלה נמוכים מאחר והמדובר בטענות רפואיות ולא משפטיות ולאור קביעתו הברורה של המומחה הממליץ לאשר את תקופת אי הכושר עד 31.12.08.

5.כלל הוא שפסק דין יש לבצע, ועצם הגשת ערעור עליו אינה מהווה עילה המצדיקה עכוב ביצועו. יחד עם זאת, יש לקחת בחשבון את סיכויי הערעור ואת מאזן האינטרסים של הצדדים והאפשרות להשיב את המצב לקדמותו.

לאחר שנתתי דעתי לכלל הטיעונים, הגעתי למסקנה כי אין מקום לעכב את תשלום דמי הפגיעה לתובע / המשיב בבקשה לעכוב ביצוע, אולם יש מקום לעכוב כינוסה של הוועדה הרפואית לצורך קביעת אחוזי נכותו.

באשר לדמי הפגיעה, זכאי התובע להנות מזכייתו ותשובת המומחה בעניין זה היתה ברורה והמומחה סבר כי כאבים, לרבות החמרתם, הינם תלונה סובייקטיבית וסבר כי יש מקום לאימוץ המלצת האורטופד על תקופת אי כושר בהתייחס לכאבים.

יחד עם זאת מחוות דעתו של המומחה עולה, כי לא נגרם לתובע נזק קבוע מעבר להחמרה זמנית במצב הכאבים, ועל כן יש מקום בבחינת מאזן האינטרסים, לעכב את כינוסה של הוועדה הרפואית עד לאחר דיון בערעור.

אינני מוצאת כי יגרם לתובע / המשיב בבקשה לעיכוב ביצוע, נזק בלתי הפיך כתוצאה מעכוב כינוסה של וועדה רפואית עד למועד הדיון.

בכנוס וועדה רפואית עוד בטרם הדיון בערעור, כאשר יש אפשרות כי במסגרת הדיון בערעור, יחליט בית הדין הארצי על הפניית שאלות הבהרה נוספות למומחה או על מינוי מומחה נוסף, יש משום זריית כספי ציבור לריק, שכן כינוס וועדה רפואית יש לו עלות כספית, וגם אם יזכה הנתבע בערעורו, עלות זו לא תוחזר.

6.אשר על כן ישלם הנתבע לתובע את דמי הפגיעה כפי שנקבע בפסק הדין (והמדובר ב-3 שבועות ולא ב-3 ימים כפי שטוען הנתבע), אולם כינוס הוועדה הרפואית לצורך קביעת אחוזי נכותו של התובע, מעוכב.

אין צו להוצאות במסגרת בקשה זו.