חריסטובורוב נ' משרד הפנים

פסק דין

העתירה בתמצית:

בפני עתירה המופנית כנגד החלטת המשיב לדחות את בקשת העותרת לקבלת מעד בישראל מכוח היותה בת זוג וידועה בציבור של אזרח ישראלי שהלך לעולמו. לטענת העותרת היא הגיע לישראל ביום 11/6/06. כחודש לאחר הגעתה לישראל הכירה את המנוח אטרן סמיון, אזרח ישראלי. הם חיו ביחד כבני זוג ידועים בציבור ואף ערכו הסכם שקיבל תוקף של פסק דין ביום 8/7/08. מר סמיון הלך לבית עולמו ביום 6/4/09.

קודם לפטירתו של מר סמיון פנתה העותרת ביחד עם מר סמיון בבקשה לקבלת מעמד בישראל. המשיב נתן לה אשרת שהיה זמנית לצורך ברור הבקשה. בין לבין ובטרם החל ההליך המדורך נפטר מר סמיון. ביום 30/6/09 ניתנה החלטה לפיה בנסיבות אלו אין מקום לקיומו של הליך מדורג והבקשה לקבלת מעמד בישראל מכוח קשר לבן זוג אזרח ישראלי נדחתה. כנגד החלטה זו מופנית העתירה.

חוסר נקיון כפיים כעילה לדחיית העתירה על הסף:

העותרת הגיעה לישראל בתאריך 11/6/2006 על פי אשרת תייר לשבוע ימים ומאז נשארה בישראל שלא כחוק וללא אשרה. על פי ההלכה הפסוקה שהיה בלתי חוקית בישראל מהווה חוסר ניקיון כפיים, אשר די בו כדי לדחות את העתירה. ראה:

בג"צ 584/04 העמותה למען כנסיית ישוע האדון (ע"ר) ואח' נ' המשרד לענייני דתות ואח', לא פורסם (2006);

בג"צ 2038/06 ח'לוד בדיע חז'נה ואח' נ' שר הפנים ואח', לא פורסם (2006);

בג"צ 4842/06 פלוני ואח' נ' שר הפנים ואח', לא פורסם (2007).

עם זאת ובמקרה זה דינה של העתירה להדחות לגופו של עניין ולא רא מטעמי חוסר נקיון כפיים של העותרת.

המסגרת המשפטית והיקף ההתערבות בהחלות המשיב:

כאמור, העותרת הייתה (על פי הנטען) בת זוג וידועה בציבור של אזרח ישראלי. הטרם הוחל על העותרת ההליך המדורג ובטרם ניתנה לה אשרה מכוח ההליך, הלך בן זוגה האזרח היישראלי לבית עולמו. בנסיבות אלו אין עוד בסיס להחיל על העותרת את ההליך המדורג לקבלת מעמד בישראל מכוח קשר זוגי לאזרח ישראלי, בהעדר קשר כזה.

הלכה היא כי למשיב סמכות המעניקה לו שיקול דעת רחב ביותר לסרב לבקשות לרישיונות קבע ולאזרחות וכידוע, אין למבקשת על פי חוק זכות קנויה לרכישת מעמד בישראל. מדיניותם רבת השנים של שרי הפנים, לפיה אין מוענקת לזרים אשרה לישיבת קבע או אזרחות, אלא במקרים חריגים בהם מתקיימים שיקולים מיוחדים, עמדה פעמים רבות במבחנו של בית המשפט העליון. ראה:

עע"מ 7422/07 לודמילה אלכסנדרובה ואח' נ' משרד הפנים -מנהל האוכלוסין ואח', לא פורסם (2008); בג"צ 708/06 מרינה גורסקי ואח' נ' משרד הפנים, לא פורסם (2007); בג"ץ 4156/01 מריו דימיטרוב נ' משרד הפנים, פ"ד נו(6), 289, עמ' 293-294 (2006).

שיקול דעתו של שר הפנים בנושא זה נתון לביקורתו של בית המשפט כשיקול דעתה של כל רשות אחרת. ראה:

בג"ץ 3403/97 אנקין ורה נ' משרד הפנים, פ"ד נא(4), 522, 525-526 (1997); בג"צ 9211/04 צביון איבורה נ' משרד הפנים, לא פורסם (18.7.05).

כן נקבע בפסיקה כי העיקרון המקובל במדינות הדמוקרטיות המודרניות הינו כי לכל מדינה שיקול דעת רחב למנוע מזרים מלהשתקע בה. ראה:

בג"ץ 4156/01 מריו דימיטרוב נ' משרד הפנים, פ"ד נו(6), 289, 293-294 (2002); בג"צ 482/71 לאוניה מאה קלרק, ו-7 אח' נ' שר הפנים, פ"ד כז(1), 113, 117-118

על כן, מתן מעמד של תושב קבע לזר הינו החריג ולא הכלל, במקרים בהם מתקיימים שיקולים מיוחדים, כולל שיקולים הומאניטאריים למיניהם, הנתונים לשיקול דעתו הרחב של שר הפנים. כלל ידוע הוא כי ביהמ"ש לעניינים מנהליים איננו מחליף את שיקול דעתו בשיקול דעתה של הרשות המקצועית ומתערב בשיקול דעתה המקצועית של הרשות רק בנסיבות חריגות. ראה:

בג"צ 2324/91 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' המועצה הארצית לתכנון ובניה, משרד הפנים, פ"ד מה(3), 678, 687-688 (1991); בג"צ 4539/94 ד"ר נקסה נביל נ' ד"ר אפרים סנה ו-2 אח', פ"ד מח(4), 778, עמ' 786-787 (1994); בג"צ 2887/04 סלים אבו מדיגם נ' מינהל מקרקעי ישראל, לא פורסם, 15.4.07; בג"צ 4004/07 רימה טרונישבילי נ' משרד הבריאות, לא פורסם, 19.7.07.