חריוש ראניה נ' משרד הבטחון-לשכת היועץ המשפטי

פסק דין

1.בפני תביעה על נזקי גוף אשר הוגשה בנסיבות שהמדינה טוענת לחסינות, על פי סעיף 5(א) לחוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה), התשי"ב – 1952. על פי כתב התביעה, התובעת נפגעה, לטענתה, בביתה ביום 16.10.07 בסמוך לשעה 13:30 מירי של חיילי צה"ל, ונטען שללא סיבה מוצדקת. מקום מגוריה של התובעת, שהוא גם מקום האירוע הנטען, באזור ראס אלעין בשכם.

על פי סעיף 2 לחוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה), דין המדינה לעניין אחריות בנזיקין, כדין כל גוף מאוגד, למעט האמור בחוק עצמו. בסעיף 5(א) לחוק נקבע כדלקמן:

"אין המדינה אחראית בנזיקים על מעשה שנעשה על ידי פעולה מלחמתית של צבא ההגנה לישראל".

הוראות סעיף 5 תוקנו בתיקון תשע"ב, והוראות המעבר קבעו כי הוראות סעיפים 5 ו-5ב1 יחולו גם על תובענות שטרם החלה שמיעת ראיות בהן. בתיק זה החלה שמיעת הראיות ב-28.6.12. המועד הראשון לא נוצל (19.1.12).

2.בסיכומיו מצטט ב"כ התובעת מכתב ההגנה את טענת ההגנה של המדינה, כי ביום 16.10.07 התקיים מבצע ללכידת מבוקשים, סליקים ואמל"ח, בראס אל עין בשכם, ובמהלך המבצע בוצע ירי מצד חמושים פלסטינים אל עבר כוחות הביטחון ובמקום התנהלו חילופי אש כבדים. לטענתו, המדינה איננה חולקת כי היה ירי לכיוון ביתה של התובעת.

ב"כ התובעת מעגן את התביעה בחוקים בינלאומיים ואמנת ג'נבה, תקנות (48), (52), 57 ו(85 פסוק 2ב) לפרוטוקול התוספת הראשונה לשנת 1977 ועוולת הרשלנות. בתיק לא הוגשו האמנה ובסיכומים לא הייתה הפניה לחוקים הבינלאומיים.

המדינה טוענת כי באירוע היו חילופי אש כבדים בין חמושים פלסטינים לעבר כוחות הביטחון בעת ביצוע פעילות מלחמתית וגם נטען, כי ככל שהתובעת נפגעה מאותו ירי, האשם הוא של פלסטינים מקומיים ו/או ארגוני חבלה.

הוראות החוק הן, כי כאשר המדינה טוענת העדר חבות על פי סעיף 5(א), יידון בית המשפט בטענה לאלתר, ואם בית המשפט מגיע לכלל מסקנה כי המעשה הוא פעולה מלחמתית הוא "ידחה את התביעה".

ב"כ התובעת איננו טוען בסיכומיו כי האירוע האמור איננו נופל להגדרה של "פעולה מלחמתית". המחוקק הגדיר "פעולה מלחמתית" כדלקמן:

"פעולה מלחמתית – לרבות כל פעולה של לחימה בטרור, במעשי איבה או בהתקוממות, וכן פעולה לשם מניעתם של טרור, מעשי איבה או התקוממות שהיא פעולה בעלת אופי לוחמתי, בהתחשב במכלול נסיבותיה, ובכלל זה במטרת הפעולה, במיקומה הגאוגרפי או באיום הנשקף לכוח המבצע אותה;"

(סעיף הפירושים, סעיף 1 לחוק).

3.על פי העדויות שהוצגו בפני ע"י המדינה בימים 16.10.07-15.10.07, ביצע גדוד סער של גבעתי מבצע לתפיסת מבוקשים ממשפחת הואש ואיתור סליקים ואמל"ח בשכונת ראס אל עין בשכם. לצורך כך כיתר הכוח מבנה בו היה חשד שמסתתרים מבוקשים. פלוגת מג"ב בפיקוד העד רפ"ק ס"א נטלה חלק במעטפת החיצונית בטיפול בהתפרעויות. במהלך האירוע ובעיצומה של פעילות הכוח של גבעתי, החלו להתפתח התפרעויות אלימות וקשות ביותר, אשר כללו זריקות אבנים מאסיביות, בלוקים, סלעים, חסימת צירים, הנחת מטענים וזריקת בקבוקי תבערה ומטעני צינור לעבר כוחות הביטחון. על פי עדותו של רפ"ק ס"א שפיקד על פלוגת מג"ב נעשה שימוש באמצעים לפיזור הפגנות של הלם, גז וגומי. לפי עדותו של עד זה, הצוות שלו לא ביצע כל ירי חי. מאידך גיסא, בזמן הפעולה נגרמו נזקי רכוש כבדים לג'יפים של פלוגת מג"ב, שבירת מראות, זרקורים, כתולדה מההתפרעות והאלימות. סיבת התפיסה של המבוקשים הייתה שהיה מידע כי הם השתתפו ויזמו פעילות חבלנית ענפה, כולל פיגועי ירי, חילופי אש, והנחת מטענים לכוחות צה"ל במקום. כן נטען, כי ממרחב שומרון יצאו מטענים וחגורות נפץ לצורך שילוחם לתוככי מדינת ישראל. באותו מועד היה קיים מידע וודאי אודות חוליית מחבלים אשר ניסתה לפגוע בכוחות הצבאיים במהלך המבצע הצבאי, לרבות ניסיון לשגר לעבר החיילים טיל נ"ט אשר התפוצץ בידיהם.

סגן אלוף ע"ז סיפר כי בלילה שבין הימים 15.10.07 ל-16.10.07 יצא כוח שעליו הוא פיקד לסמוך לבית בו לפי המידע הסתתרו מבוקשים. עם ההגעה, בשעות הלילה, יצאו הצוותים מכלי הרכב לכיוון הבית והתפרסו סביב הבית. בשלב זה נפתחה אש מכיוון הבית אל חיילי הכוח והכוח השיב אש מדודה ומדויקת לעבר מקורות הירי (להלן: "בית המבוקשים").

סגן אלוף ע"ש הצהיר כי האש נגד חיילי צה"ל היה במספר צרורות ירי חזקים, ובמהלך היום היו גם צרורות ירי ארוכים. בירור שערך עם כל הכוחות בגזרה שלל שהמקור היה מחיילי צה"ל (סעיף 7 לתצהירו). לפי עדותו, זמן קצר אחר הצרורות הארוכים הגיע אמבולנס לבית בסמוך לבית המבוקשים ומשם פונתה הנפגעת, דהיינו התובעת.

סגן אלוף ע"ז פירט כי נעשה ניסיון לשכנע את האנשים הנוכחים בבית המבוקשים, באמצעים של לחץ ללא שימוש באש לצאת מהמבנה. בשלב מסוים יצאו אנשים וכאשר הכוח הגיע למסקנה כי כל מי שרצה לצאת יצא, הייתה כניסה למבנה תוך שימוש באש מדודה בתוך המבנה לפי הצורך. בהמשך אותרו המבוקשים בקומה התחתונה של המבנה, מאחורי קיר, בסליק הכרוי לתוך מערה.

התיאור ממקד את השימוש באש חיה בתוך המבנה של בית המבוקשים שהיה בצד השני של הכביש מבית התובעת, במורד הואדי, באזור הנמוך מהכביש.

סגן אלוף ע"ז מוסיף כי במהלך המבצע נורו מהפריפריה הסובבת את המבנה יריות והירי היה לא מדוד, לא מדויק ומפוזר (עמ' 14 לפרוטוקול).

התובעת העידה שבעת שנפגעה ישבה על המיטה באחד מחדרי ביתה יחד עם בעלה וצפתה בטלויזיה והחלונות היו פתוחים. היא הזמינה למתן עדות את העד פאדי מוחמד מאג'ד, שכן. היא גם הזמינה שכן נוסף שלפי עדותו של העד פאדי היה יחד איתו אך הוא לא הגיע (העד תאיר פטאיר). על פי עדותו של פאדי הפעילות הצבאית בשכונה החלה כבר ב-03:00 לפנות בוקר וזאת לאור הרעש של הרכבים וקולות האנשים. בצהריים הוא עלה על גג ביתו ביחד עם עוד שניים מחבריו, שאחד מהם הוא העד שלא הגיע, והם ישבו על הגג והסתכלו על הפעילות הצבאית תוך כדי הכנת מזון לארוחת צהריים, על האש. הישיבה על הגג הייתה פחות או יותר משעה 12:00 ועד השעה 14:00 (עמ' 16 לפרוטוקול, מול שורה 4).

על פי עדותו של פאדי, הבית שלו והבית של התובעת ממוקמים על גב אותו הר. הבית שלו יושב על הכביש ואילו הבית של התובעת הוא במעלה מדרגות מעל הבית שלו. התובעת העידה שהם גרים בקומה השלישית. העד שרטט את המיקום של הבתים. על פי מוצג נ/1 הבית שלו איננו בקו אנכי מתחת לביתה של התובעת. הפעילות הצבאית הייתה ממוקדת בהתייחס לבית המבוקשים, האחים עבדאללה ובאהר סלימאן עבדאללה הואש אשר נמצא בצד השני של הכביש שעליו יושב הבית של העד, לכיוון הואדי אשר לפי השרטוט נ/1, מצוי בקו אנכי מהבית של התובעת (מוצג נ/1).