בטרם אפרט את הערעור אציין כי הערעור הוא במסגרת של הליך פלילי , אם כי באופיו הוא ערעור בעל אופי אזרחי/מנהלי מובהק. בכל מקרה, הסכימו הצדדים כי הערעור יישמע במתכונת שהוגש.
ההליך שבפני:
מדובר בערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים בבש 23/08 (כב' השופטת ג'אדה בסול), מיום 27.7.08 (להלן: "בית משפט קמא"), אשר דן בערר על פי סע' 9 לחוק הרשויות המקומיות (שימוש ארעי במגרשים ריקים), התשמ"ז-1987 (להלן: "חוק המגרשים הריקים").
מדובר בחלקה הידועה כגוש 11586 חלקה 70, המצויה בקרית חיים בין רחוב חומה ומגדל לבין רחוב שבטי ישראל דרומית לשד' אח"י אילת (להלן: "החלקה"), שבתחומה נמצאת חורשה בה נטועים עצי איקליפטוס (להלן: "החורשה"). החלקה קרן הקיימת לישראל, וע"פ התכנית שבתוקף ייעודה של החלקה הוא לבניית בית ספר ושטח ציבורי פתוח, לרבות מתקני משחקים לילדים.
בתאריך 24.12.07 הוציאה המערערת מכוח סע' 5 לחוק המגרשים הריקים צו לשימוש ארעי בחלקה נשוא כתב הערעור כמגרש להחניית כלי רכב ללא תשלום (להלן: "הצו"). כנגד הצו הוגש ערר שהתקבל בבית משפט קמא בתאריך 27.7.08, הוא נשוא ההליך שבפני.
לאחר הגשת הערר, נוהל הליך אחר בפני וועדת המשנה של הועדה המקומית לתכנון ובניה שדנה בהוצאת היתר בניה לשם ביצוע העבודות נשוא הצו (אישור לסלילת החנייה במגרש נשוא הצו), כאשר במהלך הדיון בפני וועדת המשנה ולאור הפגיעה בעצי האיקליפטוס שבחורשה לפי התכנית המקורית, נבחרה תכנית חלופית לפיה יוקמו 47 מקומות חניה במקום 148. זאת ללא שיכרת אף עץ, ומקומות החניה המתוכננים ימוקמו בשולי המגרש, כך שהפגיעה בחורשה תצטמצם. כנגד ההיתר שאישרה הוועדה המקומית הוגש ערר מטעם המשיבים לוועדת הערר מחוז חיפה אשר טרם נידון והוכרע (ערר 98/08).
משלא הגיעו הצדדים להסכמה ביניהם במסגרת ההליך שהתנהל בפני וועדת המשנה, המשיך הדיון להתקיים בפני בית המשפט קמא, אשר בסופו של הליך קיבל את הערר וביטל את הצו נשוא הערר. על החלטה זו הוגש הערעור שבפני.
קביעותיו של בית משפט קמא:
בית משפט קמא קבע כי ע"פ תכלית חוק המגרשים הריקים לא ניתן לראות במגרש "מגרש ריק". גם התכנית החלופית שמצמצמת את הפגיעה בחורשה, כאמור, איננה מעלה או מורידה לצורך בחינת ההגדרה של "מגרש ריק".
בית משפט קמא קבע כי חקיקת חוק המגרשים הריקים נועדה לטפל במטרדים ומפגעים הנוצרים בשל קיומם של מגרשים ריקים שהופכים לאתרי פינוי פסולת או מטרדים אחרים הפוגעים באיכות חייהם של האזרחים, קביעה שלא ניתן לומר אותה ביחס לחורשה קיימת המשמשת כריאה ירוקה לתושבי הסביבה. גם אם בעתיד, עת שימומש ייעוד השטח ע"י בניית בית ספר, ייכרתו עצי האיקליפטוס, אין בכך כדי להשפיע על הקביעה שהמגרש בו עסקינן אינו "מגרש ריק", כך נקבע.
עוד נקבע כי רווחת התושבים גם מחייבת שמירה על ריאות ירוקות, שטחי משחק, גינות ושטחים ירוקים, וכשמדובר באזור סואן, כבמקרנו זה, שמירה על שטח ירוק שכזה מקבלת משנה תוקף.
כן, קבע בית משפט קמא שגם אם נאמר שמדובר במגרש ריק לפי הפירוש המילולי של הגדרת "מגרש ריק" בחוק, עדיין נשאלת השאלה באם החלקה משמשת לייעודה ע"פ התכנית החלה עליה- בניית בית ספר ברוב שטח החלקה, ובחלקה האחר מיועדת היא לשטח ציבורי פתוח שיכלול מתקני משחקים לילדים. עוד נקבע שגם מקומות החניה המתוכננים, ממוקמים בחלקם בשטח המיועד ע"פ תכנית המתאר כשטח ציבורי פתוח האמור לשמש בין היתר כגן משחקים.
בנוסף לכך, נקבע שטיפול במצוקת חנייה היא סוג של מטרד שמחייב הסדרה, אך אין המדובר כאן במגרש ריק גם כשבוחנים את השימוש בפועל במגרש לעומת ייעודו. כאשר השטח הציבורי הפתוח אכן מנוצל ע"פ ייעודו, ראש העיר לא היה מוסמך להוציא צו ע"פ חוק המגרשים הריקים.
עוד נפסק בבית משפט קמא שהדרך הנאותה והנכונה יותר, במקרה זה, הינה שינוי התב"ע החלה על החלקה, במתווה הקבוע לפי הוראות חוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965 (להלן: "חוק התכנון והבניה")- הליך בו נשמרות זכויות כל מי שנפגע מאותו שינוי, להעלאת טיעוניהם בפני רשויות התכנון והבניה, זאת בטרם ביצוע שינוי מהותי באיכות חייהם. נקבע כי שימוש בהוראות חוק המגרשים הריקים במקרה זה, יש בו משום פגיעה יתר על המידה בזכויות הנפגעים משינוי שיתבצע בפועל. זאת בעת שניתן לראות כי אין מדובר במגרש ריק כהגדרת החוק, ובעת שמתן הצו נעשה תוך פגיעה באיכות חיי התושבים ומניעת שימוש מותר לפי הייעוד. בנסיבות אלו אין ליתן יד למהלך זה, ועל הרשות, כאמור, ללכת בדרך המלך ולפעול לשינוי התב"ע החלה, כשכל ההיבטים התכנוניים יישקלו ע"י הגופים הרלוונטיים.
לאור כל זאת, קיבל בית משפט קמא את הערר וביטל את הצו נשוא הערר.
מכאן הערעור שלפני,
טענות המערערת:
המערערת טוענת שמדובר בסביבה שמאופיינת בבנייה רוויה ובתי עסק שונים, ושד' אח"י אילת משמשות במתחם בילויים המשרת את תושבי הקריה וכל הערים הסמוכות לה. מכאן שנוצרה בעיה תחבורתית חריפה משאין מספיק מקומות חניה לרכבים החונים במקום ומשכלי רכב מועמדים על המדרכות או בחצרות בניגוד לחוק ותוך גרימת סיכון בטיחותי ותחבורתי חמור לכל המשתמשים בדרך. התושבים והמבלים מחנים את כלי רכבם בתחום החלקה הנדונה, תוך גרימת נזק לעצים שבה. מכאן נוצר הצורך ליתן פתרון, ולו זמני, למצוקת החניה באזור, ולמזער ככל שניתן את הפגיעה בתושבים המתגוררים בסמוך.
עוד טוענת המערערת כי שגה בית משפט קמא עת שקבע כי אין מדובר ב"מגרש ריק" כהגדרתו בחוק המגרשים הריקים, כאשר החלקה הנדונה תוכננה לשמש ברובה לבית ספר יסודי שכיום אין כל תכנית להקימו, ובחלקה המזרחי לאורך רחוב שבטי ישראל מיועד לשמש לגן ציבורי או מגרשי משחק, אשר אינם קיימים כיום, ואילו בפניה הדרום-מערבית של החלקה ישנו מקלט ציבורי. כך, וע"פ החוק לעיל מדובר במגרש שנמצא ב"תחום המאוכלס" של הרשות, שאין עליו בניה ואינו משמש בפועל לייעודים המותרים בו.