חרותי נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.לפני ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים מיום 26.2.2012, שקבעה למערערת נכות בשיעור 42% בגין פגיעה בידיה. (להלן: "החלטת הועדה"). הסוגיות בעניינן הוגש הערעור הן ניכוי מצב קודם ומועד תחילת הנכות.

2.התשתית העובדתית:

א.המערערת ילידת 1947, עבדה בייצור כלי קרמיקה קרוב ל- 25 שנים.

ב.המערערת הגישה תביעה כנגד המוסד לביטוח לאומי על מנת שהפגיעה בידיה תוכר כתאונת עבודה (ב"ל 6323-08).

פרופ' בוסקילה שמונה כמומחה מטעם בית הדין קבע בחוות דעתו מיום 13.6.10 כדלקמן:

"יש קשר סיבתי בין מחלת התובעת לבין עבודתה כפי שתוארה בסעיף 2 לעיל, אך אני זוקף 50% מההתפתחות של האוסטיאוארטריטיס בידיים, לעבודה ו- 50% לגורמים אחרים שהוזכרו והכרוכים בשכיחות גבוהה יותר של התפתחות אוסטיאוארטיריטיס".

בעניין זה נשלחו למומחה שאלות הבהרה ע"י בית הדין, וכך השיב המומחה:

"העובדה שייחסתי את הפגימה בכפות הידים לתנאי העבודה (בשיעור של 50%) הינה דווקא בשל העובדה המצוינת כאן דהיינו: פער קליני גדול בין האוסטיאוארטיטיס המרשימה שיש בכפות הידיים שלה, לבין איזורי מפרקים אחרים בהם היא לא בולטת, ולמעשה מתועדת רק בבדיקות הדמיה".

ג.ביום 10.4.2011 ניתן פסק דינה של כב' השופטת לאה גליקסמן, סגנית הנשיא (כתוארה דאז) לפיו: "ניתן בזה תוקף של פסק דין להודעת המוסד לפיה מוכרת הפגימה בכפות ידיה של התובעת כפי שהוגדרה בחוות דעתו של המומחה הרפואי כפגיעה בעבודה לפי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה – 1995".

ד.ועדה רפואית מדרג ראשון קבעה את נכותה של המערערת בשיעור 42%.

על החלטה זו הגישה המערערת ערעור לוועדה רפואית לעררים (להלן: "ועדת הערר"), הן לעניין מועד תחולת הנכות והן לעניין שיעור הנכות.

ה.ועדת הערר שהתכנסה ביום 26.2.2012, דחתה את הערעור והשאירה את החלטת הועדה הרפואית מדרג ראשון, על כנה. ועדת הערר קבעה כי עבור הפגיעה בכפות ידיה של המערערת יש להתאים נכות בשיעור של 50%, לפי סעיף 44 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז – 1956. הועדה ניכתה מחצית משיעור נכות זה והעמידה את שיעור נכותה של המערערת בשעור של 27.8%, וזאת בהתאם לחוות דעתו של פרופ' בוסקילה, המומחה הרפואי שמונה מטעם בית הדין לדון בשאלת הקשר הסיבתי.

הועדה הרפואית לעררים קבעה כי מועד תחילת הנכות הוא 20.7.03.

על החלטה זו הגישה המערערת את הערעור שבפני.

3.טענות המערערת בקליפת אגוז:

טעתה הועדה הרפואית לערערים שניכתה מהנכות שנקבעה מחצית בגין מצב קודם, שכן הוועדה לא הצביעה על מצב קודם ערב תחילת עבודתה של המערערת ויתרה מכך היה על הוועדה להצביע על סעיף הליקוי בהתאם לתקנות אותו יש להתאים, והיא שגתה משלא עשתה כן.

מעבר לאמור, לאחר שהוכרה פגיעתה בעבודה אין לנכות מצב קודם רק אם קיים גורם נוסף שתרם לנכותה.

עוד טוענת המערערת כי ניתן ללמוד מהתיעוד הרפואי שהוצג בפני הוועדה כי כבר בשנת 1995 היא סבלה משינויים ארטרוטיים במפרקי כפות הידיים, ולפיכך שגתה הוועדה בקבעה

כי מועד תחילת הנכות הינו משנת 2003.