חקירות מכס ירושלים והדרום נ' גראיש

החלטה

אתן לנציג המבקשת בתום הדיון להציג את האישור.

ניתנה והודעה היום י"ג טבת תשע"ב, 08/01/2012 במעמד הנוכחים.

שמעון פיינברג , שופט

החלטה

אני מורה על הפסקה של 10 דקות לצורך הצגת אישור התובע.

השעה 12:40.

ניתנה והודעה היום י"ג טבת תשע"ב, 08/01/2012 במעמד הנוכחים.

שמעון פיינברג , שופט

החלטה

אני מורה לב"כ המשיבים להמשיך בסיכום.

ניתנה והודעה היום י"ג טבת תשע"ב, 08/01/2012 במעמד הנוכחים.

שמעון פיינברג , שופט

החלטה

בפניי בקשה להאריך את תוקף הערבויות שניתנו על ידי המשיבים כתנאי לשחרורם בחקירה המייחס להם חשדות לביצוע עבירות על חוק מס ערך מוסף בהיקפים של מיליוני שקלים.

התנאים כוללים, הפקדת עירבון על ידי המשיב 1 (תושב שטחים) ע"ס 100,000 ₪ והפקדת עירבון על ידי המשיב 2 (תושב ישראל) ע"ס 15,000 ₪. יצוין כי המשיב 1 הוא החשוד העיקרי בפרשה ואילו המשיב 2, על פי החשד, שימש "כאיש קש".

הסניגור טען כי הבקשה הוגשה בהעדר סמכות נוכח הוראת סעיף 58 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) התשנ"ו – 1996. סעיף זה קובע כי ניתן להגיש בקשה להארכת תוקף ערובה לשחרור "אם הוגשה בקשה באישור תובע".

במקרה הנדון, הבקשה הוגשה על ידי נציג מע"מ שאיננו תובע. בהפסקה הועבר אישור בכתב של "תובע" ממס ערך מוסף (רמ"ד גדי בהלול) על גבי אישורו לשמש "תובע" על פי החוק. האישור אינו חתום על ידי מר בהלול אך נציג המבקשת הצהיר בדיון כי האישור הוא בכתב ידו.

באשר לאופן שבו הוצג האישור, אני שותף לביקורת של הסניגור בעניין הזה. מדובר באישור פורמאלי הנדרש על פי החוק. לא סביר שנציג מע"מ יגיע לדיון ללא האישור. האישור בדיעבד שניתן אף לא זכה לחתימת מי שאמור לתת אותו. מדובר בהתייחסות לא נאותה להליך המשפטי ולדרישות החוק. עם זאת, מבחינת מהותם של הדברים, המחוקק לא דרש אישור בכתב כפי שדרש בעניינים אחרים. כמו כן, לא דרש נוכחות "תובע" בדיון כפי שדרש למשל ביחס לבקשה לעיכוב ביצוע שחרור ממעצר [השווה לסעיף 55(ג) לחוק]. יש טעם לדבר: בבקשה להארכת תוקף הערבויות אנו עוסקים בדיני ממונות להבדיל מענייני שחרור וממעצר שהם דיני נפשות. די בכך שבית המשפט ישתכנע כי ניתן אישור (בין בכתב ובין בעל פה בין מראש ובין בדיעבד) של "תובע" כדי להכשיר את ההליך. האישור שהוצג אמנם אינו נושא את חתימתו של "התובע" אך על פי חזקת תקינות הרשות המינהלית, חזקה על האישור שהוא אכן אישורו של רמ"ד בהלול ולכן, יש לקבלו בשלב זה כאישור לצורך סעיף 58.

ליתר ביטחון, נדרש ה"תובע" להגיש אישור בחתימתו בהתאם לסעיף 58(ב) לחוק עד ליום 11.1.12 , אחרת לא תהיה הארכה של תנאי השחרור. העתק המסמך יישלח ישירות לסניגור.

במהלך מתן החלטה זו, העיר הסניגור כי התובע אינו מוסמך להעביר את סמכותו לאחר. אינני סבור כי האישור מתיימר להעביר סמכות אלא שבניסוחו (הלקוני) התכוון כותב המסמך כי הוא מאשר את הבקשה.

לגופה של הבקשה, התרשמתי כי החקירה התנהלה בצורה סדירה. המבקשת אספה חומר חקירה רב במהלך תקופת החקירה. במהלך החקירה התחזק החשד כלפי המשיבים, הן מהודאה שמסר המשיב 1 (שממנה חזר בו אחר כך) והן מעדות מפלילה שהוצגה בפניי במהלך הדיון (אף נטען כי היו ראיות נוספות).

החקירה התנהלה ברציפות וכאמור הייתה עניינית.