חפצדי נ' עיריית ירושלים

פסק דין

תביעה לפיצויים בגין עיקול שהוטל על חשבון הבנק של התובעת על ידי הנתבעת, בגין קנסות חניה.

רקע כללי וטענות הצדדים

התובעת הינה בעלת זכות ציבורית להפעלת מונית; לטענתה, היא השכירה את הזכות לאדם בשם אורן (להלן: "השוכר"); מתברר שהשוכר ביצע עבירות חניה באמצעות המונית; עקב כך הוטלו קנסות חניה על שמה של התובעת; בעקבות כך היא הגישה בקשה להסבת הקנסות על שם השוכר, אליה היא צירפה תצהיר והסכם שכירות, כמתבקש על פי הדין; למרות זאת הנתבעת לא הסבה את הקנסות, וכל הפניות מטעם התובעת וגורמים מטעמה בעניין זה לא הועילו; בסופו של דבר, רק לאחר מאמצים הצליחה התובעת להביא לכך שהשוכר ישלם את הקנסות בעצמו.

התובעת ממשיכה וטוענת כי, חמור מכך, גם אחרי תשלום הקנסות, לא הוסר העיקול שהוטל על חשבון הבנק שלה בגין קנסות אלה; לטענתה, התשלום האחרון בגין הקנסות שולם בסוף שנת 2008, ולמרות זאת העיקול הוסר אך ורק לאחר הגשת התביעה; כל הפניות שלה אל הנתבעת להסרת העיקול לא הועילו.

בכתב הגנתה כפרה הנתבעת בטענת התובעת כי עבירות החניה לא נעשו על ידה; הנתבעת אף הכחישה את טענת התובעת בדבר דחיית בקשתה להסבת קנסות החניה לשוכר.

לטענת הנתבעת, אכן הוטל עיקול על חשבון התובעת ביום 26/8/2007; רק לאחר מכן פנתה התובעת וביקשה הפחתת תוספת הפיגורים ובקשתה נתקבלה; למרות זאת החוב לא שולם; מאוחר יותר פנתה התובעת שוב בבקשה להפחתת תוספות הפיגורים וגם הפעם ניתנה לה הזדמנות נוספת לתשלום החוב המקורי; רק בשלב זה שולמו הקנסות.

הנתבעת מאשרת כי העיקול לא הוסר לאחר תשלום החוב, אולם טוענת כי אין לתובעת להלין אלא על עצמה בהקשר זה, וזאת משום שהיא לא שלחה הודעה על תשלום הקנסות ובקשה להסרת העיקולים; עם הגשת התביעה, הוסרו העיקולים.

דיון ומסקנות

לאחר שנתתי את דעתי למכלול החומר שבתיק הגעתי לכלל מסקנה, כי התביעה בדין יסודה.

אשר להסבת הקנסות: הנתבעת לא הציגה כל ראייה קבילה, אף לא בעדות, כנגד עדותה של התובעת בעניין זה.

במהלך הדיון מסרה נציגת הנתבעת, הגב' אביבה מיטל, כי היא מופיעה מטעם מחלקת גביית חובות חניה אצל הנתבעת; גב' מיטל מסרה כי כל אשר נמסר לתובעת על ידי מחלקת אכיפת חניה אינו נוגע אליה ואינו מעניינה; הגב' מיטל הרחיקה לכת ומסרה בעדותה כי, "מרתה (הפקידה במחלקת אכיפת חניה – ע.ע.), תורג'מן (חבר מועצה במועצת העירייה), הם אנשים מהרחוב בשבילנו...היא עובדת בעירייה אבל מבחינת המחלקה שלי היא אחת מהרחוב"( ראו עמ' 2 לפרוט' הדיון, ש' 17-19).

בהמשך עדותה אישרה הגב' מיטל כי, אכן, ניתן לבקש הסבת קנסות במחלקת אכיפת חניה, אולם, כאמור, הדבר אינו מעניינה (ראו: עמ' 2 לפרוטוקול, ש' 24-26).

לדברי הגב' מיטל, מחלקת גביית חובות חניה שבה היא עובדת ואותה היא מייצגת, עוסקת אך ורק "במי שיש לו חובות ולא באחד שאין לו ורוצה שבעתיד נשחרר לו דו"חות...".

בכל הכבוד, התביעה הוגשה כנגד עיריית ירושלים, על כל הגורמים שבה, הרלבנטיים לתביעה; העובדה שהתביעה הועברה לטיפולה של מחלקת גביית חובות חניה, אינה פוטרת את הנתבעת מלתת התייחסות בכל הנוגע לנושא הסבת הקנסות, המטופל על ידי מחלקת אכיפת חניה, כדברי הגב' מיטל.

בנסיבות אלה, יוצא, כי גרסתה של התובעת עומדת לבדה מול היעדר התייחסות של הנתבעת ולמעשה, אף העדר הכחשה מצד נציגת הנתבעת. לנוכח האמור, הרי שיש לקבל את גרסתה של התובעת בהקשר הזה. ברי, כי העדר הטיפול בבקשתה של התובעת להסבת הקנסות בנסיבות העניין, מהווה מעשה רשלני מצד הנתבעת.

אשר לביטול העיקול: כאמור, הנתבעת מאשרת כי העיקול לא בוטל לאחר תשלום הקנסות. ואולם, לטענתה, התובעת היא זו שנושאת באחריות לכך, משום שלא שלחה אישור על תשלום הקנסות.

בכל הכבוד, אינני מקבל הסבר זה מצד הנתבעת. אין מחלוקת שהקנסות שולמו באמצעות שוברי תשלום שהופקו על ידי הנתבעת לתובעת; שוברי תשלום אלה שולמו על ידי התובעת בזמן. בנסיבות אלה, היה על הנתבעת לבטל את כל ההליכים שננקטו כנגד התובעת עם תשלום הקנסות על פי שוברי התשלום שהנתבעת הפיקה.

על הנתבעת להבטיח במסגרת מערכות הבקרה והפיקוח שלה, מעקב ועדכון מתאים לגבי תשלום החובות על ידי התושבים ולבטל הליכים כנגד מי ששלמו את חובותיהם, כפי שהיא דואגת לעקוב אחרי חובות של התושבים שלא שולמו ולנקוט הליכי גביה כנגד אלה שאינם משלמים את חובותיהם.

זאת ועוד, מדברי התובעת עולה כי היא פנתה מספר פעמים לנתבעת בבקשה להסרת העיקולים, אולם העיקולים לא הוסרו, ככל הנראה כתוצאה מכשל במערכות הדיווח והעדכון הממוחשבות, אשר כנראה יודעות להפיק באופן אוטומטי הודעות חוב, אך לא לבטלן באופן אוטומטי עם ביצוע התשלום. כאמור, לא ניתן להשלים עם מצב כזה.