חפץ נ' קדוש

פסק דין

לפניי תביעה בגין נזקי תאונת דרכים.

התובע טוען, כי נסע בכביש בנתיב הימני ביותר. לפני הרמזור הוא האט. אופנוע, רכוב על ידי הנתבע, פגע בו מאחור תוך כדי שהוא עוקף אותו מימין ועולה על אי תנועה שסומן על הכביש.

בכתב ההגנה טוען הנתבע, כי הוא רכב על אופנוע בנתיב האמצעי. בשלב מסוים, מונית התובע הגיחה מהנתיב השמאלי לנתיב האמצעי, וללא התראה חתכה את נתיב נסיעתו ופגעה בו.

בדיון הראשון שהתקיים לפניי הסביר התובע, כי בהיותו נהג מונית, הוא נוסע בדרך כלל בנתיב הימני. כאשר הוא הגיע לרמזור, הוא האט על מנת לעצור. הנתבע נסע מאחוריו במהירות. התובע שמע את רעש האופנוע. הוא הסתכל במראות ואז ארעה התנגשות. כן טען התובע, כי טענת הנתבע בכתב ההגנה שלפיה הוא, התובע, נסע מהנתיב השמאלי לנתיב האמצעי איננה נכונה.

הנתבע הסביר, כי הוא נסע ישר בצד ימין, לכל היותר במהירות של 70 קמ"ש. מדובר בשטח עירוני בו אסור לרכב במהירות כזו. לדבריו, במקום יש שלושה נתיבים, כשהוא עצמו נסע באמצע הנתיב הימני. התובע שנסע בנתיב השמאלי פנה פתאום לעברו, עבר שני נתיבים ועלה על אי התנועה המסומן. הנתבע פנה מעט ימינה בניסיון למנוע את התאונה ופגע בדופן הימנית של רכב התובע. לדבריו, היה עד לאירוע התאונה שפנה אליו רק כחודש ימים לאחר מכן. העד סיפר לו שראה את אירוע התאונה והראה לו תמונות שצילם בסמוך לאחר התאונה באמצעות הטלפון הנייד שלו.

התובע הציג בדיון את העדות שמסר העד במשטרה. לדבריו, עדות זו אמנם פועלת לרעתו, אולם היא עדות כבושה, שצצה חודשיים לאחר התאונה . עוד טען התובע, כי העד אמר לשוטר שהגיע למקום לאחר האירוע, כי הוא לא ראה את התאונה. לאור כל זאת טען התובע כי אין מקום להסתמך על עדות זו.

בהחלטתי בסוף הדיון הוריתי על קיום דיון נוסף על מנת לשמוע את עדותו של העד, מר קובי דמארי.

מר דמארי העיד בדיון הנוסף שהוא היה במשאית בכיוון הנגדי לכיוון שבו אירעה התאונה. לדבריו, בכיוון שבו אירעה התאונה היו שני נתיבים, כאשר התובע נסע בנתיב השמאלי ואילו הנתבע נסע במרכז הנתיב הימני. העד העיד, כי הוא ראה את התובע פונה ימינה, על מנת לרדת לנתיבי איילון, והנתבע ניסה להימנע מפגיעה בו, אולם ללא הצלחה. לדבריו, התובע ביצע פנייה חדה מהנתיב השמאלי לנתיב הימני.

העד אף הציג תמונות של כלי הרכב המעורבים אותן הוא צילם באמצעות הטלפון הנייד שלו והדגים את התאונה באמצעות מכוניות דמה.

במהלך הדיון התברר, כי לאחר התאונה, העד הועסק על ידי הנתבע בפנצ'רייה שבבעלותו למשך כחודשיים, אולם אין הוא מועסק עוד על ידו. התובע ניסה להטיל דופי במהימנותו של העד והסביר, כי מדובר בעדות שאינה אמינה וכי העד מכיר את הנתבע ובשל כך – עדותו מוטה לטובתו.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את טיעוני הצדדים ואת העדות, החלטתי לחלק את האחריות לתאונה בין שני הנהגים המעורבים, ולהטיל את מירב האחריות לה על כתפי התובע.

אני מעדיף את גרסתו של הנתבע על פני זו של התובע. על פי גרסת הנתבע, הוא נסע באמצע הנתיב הימני, בעוד התובע סטה לעברו מהנתיב השמאלי ופגע בו. גרסה זו נתמכה בעדותו של העד, מר דמארי, שהייתה מהימנה עליי. לא שוכנעתי, כי יש ממש בטענות התובע בדבר חוסר מהימנותו של העד. שוכנעתי כי לעד לא הייתה היכרות עם הנתבע לפני אירוע התאונה. העובדה שהוא הועסק על ידו לאחר האירועים משך תקופה קצרה, של כחודשיים, לא יצרה תלות כלשהי שעלולה הייתה להטות את עדותו לטובת הנתבע. העד אף מסר גרסה דומה בעדותו במשטרה.

לא מצאתי שיש משמעות לכך שהנתבע ציין בכתב ההגנה שהוא נסע בנתיב האמצעי שעה שבדיון הוא טען שנסע בנתיב הימני. מדברי העד עלה, כי היה במקום נתיב אחד נוסף לפנייה ימינה לכיוון נתיבי איילון. על כן, ייתכן שזהו המקור לגרסתו של הנתבע בכתב ההגנה. מכל מקום שוכנעתי כי התובע נסע בנתיב שנמצא משמאל לזה שבו נסע הנתבע.

עם זאת, לא מצאתי לנכון לפטור את הנתבע לחלוטין מאחריות לתאונה. מדברי הנתבע עצמו עולה, כי הוא נסע במהירות של עד 70 קמ"ש. הוא עצמו אמר שמדובר בשטח עירוני ושאסור לנסוע באותו מקום במהירות זו. לאור זאת אם הנתבע היה נוסע בזהירות ובמהירות נמוכה יותר, ייתכן והתאונה הייתה נמנעת, או שנזקיה היו קטנים.

בנסיבות העניין, אני סבור, כי ייחוס רשלנות תורמת לנתבע בשיעור של 20% הינה סבירה, וכך אני קובע. לאור זאת, זכאי התובע לקבל פיצוי בשיעור של 20% מנזקיו המוכחים. נזקים אלה עמדו על סך של 11,010 ₪, ולפיכך זכאי התובע לתשלום בסך של 2,202 ₪.

אשר על כן, הנתבע ישלם לתובע סך של 2,202 ₪ בתוספת ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום הגשת כתב התביעה ועד התשלום בפועל.

באשר להוצאות המשפט – לאור חלוקת האחריות על פיה האחריות הוטלה בעיקרה על התובע, בהתחשב בכך שנוהלו בתיק שני דיונים וכן שהנתבע נשא בשכר טרחת העד, ישלם התובע לנתבע הוצאות משפט בסך של 700 ₪.

הסכומים ישולמו בתוך 30 יום .

ניתן להגיש בקשת רשות לערער לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.