חפץ נ' גולדזון

פסק דין

1.התובע והנתבע שכרו מחסן מאחד בשם זעפרני.

2.על פי האמור בתביעה, סוכם ביניהם, שדמי השכירות עבור המחסן יהיו – 3,900 ₪ עבור 3 חודשים. דמי השכירות האלה, היו אמורים להתחלק בחלקים שווים בין התובע לנתבע.

3.התובע טען, שהנתבע לא שילם את חלקו בדמי השכירות – דהיינו, 1,950 ₪, לא נשא בחלקו בדמי הארנונה בסך 829 ₪, ובנוסף לכל, השאיר במחסן טובין שונים אותם התובע נאלץ לפנות בעלות כוללת של 1,000 ₪.

4.סך הסכום הנתבע – 3,779 ₪.

5.הנתבע התגונן בטענות הבאות:

אחת – הוא עזב את המחסן ביום 10.04.13 ולכן הוא פטור מלשלם דמי שכירות וארנונה.

שתיים – הוא לא הותיר אחריו חפצים,או ציוד כלשהו במחסן, וככל שהיו שם חפצים- אלו לא שייכים לו.

6.עיון במסמכים שצורפו לתביעה מלמד, שהנתבע שכר את המחסן למשך שנה מיום 10.04.12 ועד 10.04.13 ואילו התובע שכר את המחסן מיום 10.04.13 ועד 10.04.14.

כלומר, על פני הדברים, אין מדובר בשכירות משותפת, אלא בשוכר (התובע) שבא אחרי שוכר אחר (הוא הנתבע).

7.על רקע טענתו של הנתבע (שלא נסתרה), ולפיה הוא פינה את המושכר בתום תקופת השכירות, דהיינו ביום 10.04.13 – הוא אינו חייב במחצית דמי השכירות עבור הרבעון שראשיתו באפריל 2013.

8.גם טענתו של התובע בדבר עלויות הנובעות מהצורך לפנות מיטלטלין של הנתבע – לא הוכחה. ראשית – לא הוכח שמה שפונה שייך לנתבע ושנית, לא הוכחו העלויות שבהן על פי הנטען, נשא התובע.

9.גם הסכום שנטען שהוא חוב של הנתבע עבור ארנונה – לא הוכח. התובע לא צירף אסמכתאות כלשהן כדי להוכיח:

א.מהו סכום הארנונה שבו חוייב המחסן.

ב.שמדובר בחוב ארנונה המתייחס לתקופת השכירות של הנתבע.

ג.שהנתבע לא שילם חוב זה.

ד.שהתובע נשא בחוב הזה במקום הנתבע.

10.העולה מן המקובץ הוא, שהתביעה לא הוכחה.לפיכך, אני דוחה את התביעה.

ניתן היום, ט' כסלו תשע"ד, 12 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: