חפאידה נ' מדינת ישראל

החלטה

מונחת לפני בקשה להשפט בגין שני דוחות. האחד דוח תעבורה שמספרו 14101188416 מיום 6.9.09 בגין עבירת מהירות ברכב פולקסווגן מ.ר. 4845610 (להלן "הדוח הראשון"), והשני, דוח תעבורה שמספרו 14101628320 מיום 29.4.10, שעניינו פקיעת תוקף רישיון הרכב של הרכב הנ"ל (להלן "הדוח השני").

טיעוני הצדדים

המבקשת הגישה את בקשתה ביום 5.5.13 ובראשיתה ציינה כי הטענות המפורטות בבקשה התקבלו על ידי בימ"ש השלום בעכו במסגרת תיק 3853-09-11, דבר שהביא את התביעה לחזור בה מכתב האישום. צורף העתק מההחלטה.

עפ"י הבקשה, המבקשת הינה עקרת בית ואם לשבעה ילדים, שנודע לה על אודות העבירות מושא הדוחות עת קיבלה לאחרונה הודעה על פסילת רישיונה למשך שלושה חודשים ממשרד הרישוי בשל צבירת ניקוד לחובתה. צורפה הודעת הפסילה מאת משרד הרישוי. לגרסתה, מעולם לא קיבלה לידיה את הדוחות ואף לא קיבלה הודעות קנס באמצעות הדואר ועל כן אף לא ידעה עליהם עד עתה.

לטענת המבקשת מעולם לא ביצעה את העבירות מושא הדוחות. הסברה לקבלת הדוחות נעוץ בקשר עם אישה ששמה רנדה מחמוד עבדאללה מספר ת.ז. 133729683 (להלן "גב' רנדה") שניהלה יחסים עם בעלה של המבקשת ושהתה בביתם למשך תקופה. במשך תקופה זו הבחינה המבקשת שתעודת הזהות שלה נעלמה מביתה ולאחר בירור נודע לה כי גב' רנדה לקחה את התעודה והשתמשה בה תוך התחזות למבקשת ובכלל זה הזדהות בפני שוטרים באמצעות התעודה. המבקשת הגישה מספר תלונות בדבר התחזות במשטרה, שלטענתה לא טופלו.

עוד הוסיפה המבקשת כי הרכב בו בוצעו העבירות מושא הדוחות, אינו בבעלותה או בחזקתה וצרפה אישור משרד הרישוי על כך.

המבקשת צרפה לבקשתה מסמכים רבים ואולם חלק מהמסמכים שאליהם הפנתה בגוף הבקשה נעדרו, כגון העתק מתעודת הזהות של המבקשת ותלונה למשטרה בגין התחזות.

מכל המקובץ לעיל, המבקשת פונה לקבל את יומה בכך שתינתן לה ארכה להגשת בקשות להשפט בגין הדוחות.

הבקשה הועברה לתגובת התביעה ביום 12.5.13, שהתבקשה לצרף את אישור משלוח הודעות הקנס ולבדוק האם הודעות הקנס שולמו, כמו גם את הסטטוס של תלונת המבקשת בגין התחזות.

התביעה הגישה את תגובתה ביום 16.6.13, לפיה היא מתנגדת לבקשה משום היותם של הדוחות ישנים ומהנימוק של סופיות הדיון. לטענת התביעה המבקשת חתומה על קבלת הדוחות לאחר שזוהתה בשניהם באמצעות תעודת זהות ומסוף משטרתי. כמו כן, יש לדחות את טענת ההתחזות משום שהתלונה שצורפה הינה מיום 26.10.10 בגין תקיפת אדם לשם שוד בתנאים מחמירים ולא בגין התחזות. כך שמועדי הדוחות מצביעים על קבלתם זמן רב לפני הגשת התלונה.

דיון והכרעה

כפי שצוין לעיל, רוב רובם של המסמכים המצורפים לבקשה אינו תואם את ההפניות אליהם, כפי שאלו נרשמו בגוף בבקשה וחלק מהמסמכים חסר. המבקשת אף לא מספקת הסבר מתקבל על הדעת להגשת הבקשה בגין הדוח הראשון והשני בשיהוי כה רב.

ואולם, אני סבורה כי באיזון בין בירור טענת ההגנה בדבר ההתחזות לבין דחיית הבקשה בשל הגשתה בשיהוי רב ומשום עקרון סופיות הדיון גובר הראשון על האחרון, כפי שיפורט להלן.

ראשית, טענתה של התביעה בדבר זיהוי בשני הדוחות באמצעות תעודת זהות ומסוף משטרתי, הגם שאינה מדויקת משום שצויין בדוח השני שהזיהוי נערך באמצעות מסוף משטרתי בלבד, אינה מאיינת את טענת ההתחזות, שהרי המבקשת טענה כי תעודת הזהות שלה נגנבה.

שנית, בעין בלתי מקצועית, חתימתה הלכאורית של המבקשת נראית שונה, על גבי שלושה מסמכים שהוגשו: התצהיר, הדוח הראשון והדוח השני, דבר המעורר ספק באשר לאמיתותה ומחזק את טענת ההתחזות.

שלישית, הרכב בו נעברו העבירות בדוח הראשון ובדוח השני אינו בבעלותה של המבקשת ואינו בחזקתה, כפי שעולה מהאסמכתה שצרפה המבקשת ועובדה זו אף היא תומכת בטענת ההתחזות.

אמנם צורף לתגובת התביעה העתק מאישור על הגשת תלונה בעניין אחר ולא בגין התחזות, אך לא ברור מי הנילון בתלונה זו ולא ברור האם במועד אחר כן הוגשה תלונה ביחס להתחזות.

משכך ועל אף השיהוי בהגשת הבקשה, על מנת למנוע עיוות דין למבקשת, אני מתירה לה להגיש בקשה להשפט בגין שני הדוחות עד ליום 1.11.13.

ניתנה היום, ט"ז אלול תשע"ג, 22 אוגוסט 2013, בהעדר הצדדים.