חע"ק 40006-04-14 מדינת ישראל נ' צייגר

בפני בקשה לביטול גזר דין שניתן ביום 29.04.14 על ידי כבוד השופטת נעם חת מקוב ובהיעדר התייצבות המבקש לדיון.

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה על סעיף 34(ב) לחוק עזר עירוני קריית מלאכי (איכות הסביבה, שמירת הבטיחות, הסדר והניקיון ומניעת מפגעים ומטרדים) התשמ"ח-1988, בכך שביום 05.01.14 החנה את המשאית שלו כשהיא מפריעה לפינוי אשפה וזאת לאחר שהתבקש מספר פעמים לפנות את המשאית ולא עשה כן.

ביום 29.04.14 ניתן כנגד המבקש גזר דין וזאת בהיעדר התייצבות לדיון, אליו זומן כדין.

לטענת המבקש בבקשתו, הוא מעולם לא קיבל הזמנה למשפט או קנס מהעירייה. עוד טוען המבקש כי גזר הדין הגיע אליו בדואר רק ביום 03.07.14. לגופו של עניין טוען המבקש כי אכן היה לו כהגדרתו "עסק" עם העיריה בנוגע לחניה של המשאית שלו אך העניין טופל וסודר.

המשיבה בתגובתה התנגדה לבקשה. לטענתה, הבקשה הוגשה לאחר המועד להגשת ערעור ולאחר שפסק הדין הפך לחלוט. כמו כן, ההזמנה למשפט וכתב האישום נשלחו לנאשם ביום 06.01.14 בדואר רשום ונתקבלו ביום 09.01.14.

ביום 17.09.14 הוריתי למבקש להשיב לטיעוני המשיבה ולצרף תצהיר הן לגבי טענתו כי לא קיבל את ההזמנה שנשלחה בדואר רשום לביתו ונראה שנתקבלה והן לעניין מועד קבלת פסק הדין.

בתשובה לתגובה חזר המבקש על טיעוניו והוסיף כי ניתן לראות מאישור המסירה שההזמנה לדיון רק נשלחה ואין הוכחה לכך שמשך את ההזמנה לדיון מהדואר. לתשובתו צירף המבקש תצהיר לפיו הוא לא קיבל את הדו"ח ואת ההזמנה למשפט.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה ובתשובה לתגובה על כל נספחיהם, לא מצאתי מקום להעתר לבקשה. עיון באישור המסירה מעלה כי דבר הדואר התקבל למשלוח ביחידת הדואר ביום 07.01.14 ונמסר ליעדו ביום 09.01.14, זאת בניגוד לטענות המבקש לפיהן לא קיבל את ההזמנה לדיון. המבקש עצמו מודה כי לא משך את הדואר שהגיע אליו. המבקש לא אישש טענתו כי את קיבל את פסק הדין רק ביום 03.07.14 ואף לא התייחס לכך בתצהירו, כפי שהתבקש בהחלטתי מיום 17.09.14. כמו כן ולגופו של עניין מודה המבקש בבקשתו בעצם ביצוע העבירה.

נוכח כל הדברים האמורים, אין מקום לביטול גזר הדין שניתן כנגד המבקש ופסק הדין יוותר על כנו.