עירית נתניה נ' סמנדוייב

בקשה שניה לביטול פסק הדין כנגד המבקש אשר ניתן בהעדרו ביום 20.2.17.

רקע לבקשה והליכים קודמים:

ביום 1.11.15 הוגש כתב אישום כנגד המבקש בו יוחסה לו עבירה של "עישון במבנה תחנת המשטרה", לפי סעיף 1(א) לחוק מניעת עישון במקומות ציבוריים, תשמ"ג-1983.

המבקש ביקש להישפט, ועל כן הועבר לבית המשפט כתב אישום על דרך של ברירת משפט.

המבקש לא התייצב לדיונים אשר נקבעו בעניינו וביום 20.2.17 בהתאם לסעיף 240 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] תשמ"ב-1982 (להלן: "חוק סדר הדין הפלילי"), הורשע המבקש בעבירה שיוחסה לו וניתן כנגדו פסק דין בהעדר במסגרתו הוטל עליו כפל קנס בסך 1,800 ₪ (להלן: "פסק הדין")

ביום 21.3.17 הגיש המבקש בקשה ראשונה לביטול פסק הדין בשל מעבר דירה. המבקש צירף חוזה שכירות אשר נחתם ביום 1.1.17. בקשתו זו נדחתה ע"י כב' השופט אלי ברנד בקבעו כי מעבר הדירה היה לאחר מועד המצאת ההזמנה לדין.

ביום 11.1.18 הגיש המבקש בקשה נוספת הנדונה בפני, בה חזר על טענותיו כי לא קיבל את ההזמנה לדיון ועל כן מבקש להישפט ולבטל את פסק הדין בעניינו וכן את כפל הקנס שהוטל.

המאשימה בתגובתה מיום 23.1.18, דחתה את הבקשה בהסתמכה על רע"פ 9142/01 איטליא נ' מדינת ישראל, על פיה נקבעו אמות מידה מנחות בבוא בית המשפט להחליט בבקשה על פי סעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי, בהינתן שני טעמים המצדיקים ביטול פסק דין שניתן בהעדר, האחד – קיום סיבה מוצדקת לאי התייצבותו של הנאשם, והשני – עיוות דין לנאשם כתוצאה מאי ביטולו של פסק הדין.

לטענת המשיבה טעמים אלו אינם מתקיימים בעניינו של המבקש. ראשית הבקשה לא נתמכה בתצהיר, הבקשה הומצאה כדין והעובדה כי חזרה בציון "לא נדרש" רק מהווה הוכחה לכך. על פי סעיף 237(א) לחוק סדר הדין הפלילי , במשלוח מכתב רשום לפי מענו של האדם, התאגיד או חבר בני-האדם, עם אישור מסירה; בית המשפט רשאי לראות את התאריך שבאישור המסירה כתאריך ההמצאה, בעניין זה אין לו להלין על עצמו בלבד.

בנוסף טוענת המשימה, כי המבקש לא מעלה טענה קונקרטית להגנתו, ומדוע לשיטתו מוצדק ביטולו של פסק הדין. הטענה כי "נרשם לי דו"ח שהוא לא נכון" אינה מהווה טענת הגנה לצורך דיון זה .

דיון והכרעה:

לאחר עיון בבקשה, בתגובה ובמסמכים המצורפים, מצאתי כי דין הבקשה להידחות ואפרט.

כאמור, הנימוקים לביטול פסק דין אשר ניתן בהעדר התייצבות אינם מתקיימים בענייננו. לא מצאתי בנימוקי המבקש סיבה מוצדקת להיעדרותו של המבקש מההליך המשפטי בעניינו,כך לא סברתי כי ככל שלא יבוטל פסק הדין, יגרם לו עיוות דין.

אשר להיעדר התייצבות מחמת אי דרישת דבר דואר בסוגיה הרלוונטית, נקבע ברע"פ 9811/09 שרון סמימי נ' מדינת ישראל כי "לכל אדם הזכות ליומו בבית המשפט, ואולם זכות זו אינה מוחלטת ואין לאפשר ניצולה לרעה. היעדר התייצבות של אדם מדיון אליו זומן כדין עלולה להוביל לתוצאה כי יורשע בדין ודינו ייגזר, כשם שארע בענייננו. משכך היה, הנטל הוא על המבקש לבטל את פסק הדין להראות כי הייתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו או כי הביטול דרוש כדי למנוע עיוות דין כשם שמורה סעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982. בנסיבות העניין אין בטענת המבקש הצדקה לביטולו של פסק הדין. והוא יכול להלין רק על עצמו, על כך שלא בדק האם הגיעו אליו דברי דואר".