חע"מ 48386-05-16 מדינת ישראל נ' בניני הדר רבה בנימין בע"מ

כנגד המבקשת הוגש ביום 22.5.16 כתב אישום המייחס לה עבירה של לכלוך או זיהום מקום ציבורי – עבירה לפי סעיף 5 (ב) וסעיף 114 לחוק העזר לראשון לציון (שמירת הסדר והניקיון – מניעת מפגעים וביעורים) התשמ"ט 1988, שעניינו בדו"ח במספר 12173985.

עיון בתשובת המבקשת מלמד כי עוד ביום 17.2.14 הגישה המבקשת בקשה להישפט בגין הדו"ח הנ"ל ובגין דו"ח מספר 12109385.

לגרסת המשיבה עם קבלת המכתב, עבר המכתב להליך ערעור ומשכך יש לראות רק בבקשה הנוספת שהוגשה על ידי המבקשת מיום 29.7.15 כבקשה להישפט.

סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי קובע כי: "הודיע אדם לפי סעיף 229 (א) שברצונו להישפט על העבירה, תישלח לו הזמנה למשפט תוך שנה מיום שנתקבלה הודעתו".

אשר לטענת ההתיישנות: סעיף 225א לחוק קובע לאמור:

א. עברה שנה מיום ביצוע עבירת קנס ,לא יוגש עליה כתב אישום ולא יומצאו בעניינה הזמנה לפי סעיף 222 או הודעת תשלום קנס לפי סעיף 228 (ב) (בעבירות מסוג "ברירת משפט").

בעניין החלתו של סעיף זה על עבירות מסוג קנס, אכן הצדק עם הנאשמת. סעיף זה הינו חיקוק ספציפי לעבירות קנס, בעוד שלגבי יתר העבירות העונשיות, שאינן עבירות קנס, קבע המחוקק סעיפים נוספים, אשר אינם שוללים את האפשרות להגיש כתבי אישום אף בחלוף שנה ממועד ביצוע העבירה.

עיון במכתב שהוגש ביום 17.2.14 על ידי המבקשת מלמד כי מדובר בבקשה להישפט. משכן, תגובת המשיבה לפיה היא ראתה במכתב זה מעין ערעור, אין בה כדי לשנות את מהותה של הבקשה כבקשה להישפט.

בנסיבות העניין הגשת כתב אישום כעבור למעלה מ – 27 חודשים ממתן ההודעה הראשונה, אכן מקימה טענת התיישנות.

בנסיבות העניין, אני נעתר לבקשה.