חע"מ 37137-05-14 עיריית אשקלון נ' אזולאי

כמצוות סעיף 182 לחסד"פ הנני מודיעה כי זיכיתי את הנאשמת ולו מחמת הספק.

כנגד הנאשמת הוגש כתב אישום לפיו בתאריך12.11.13 בשעה 12.39 ברחוב יפה נוף באשקלון חנתה במקום המיועד לכניסה ויציאת כלי רכב וזאת בניגוד לסעיף 5(ו) (4) לחוק העזר לאשקלון.

הנאשמת ביכרה שלא לשלם את ברירת הקנס ובחרה להישפט.

מטעם התביעה העיד העד היחיד הפקח מר אלירם עזרא, במסגרת עדותו הוגש הדו"ח וכן תמונות בהן תמונות שצולמו סמוך למועד ההוכחות, מעדותו עולה כי הדו"ח נערך לאור פניה למוקד העירוני.

לדבריו רכבה של הנאשמת חנה באופן שהפריעה לכניסה ויציאת כלי רכב. העד אישר כי התמונות שצולמו סמוך למועד הדיון אינן משקפות את המצב ביום בצוע העבירה, במסגרת חקירתו הנגדית לא ידע העד להשיב האם ביום בצוע ביצוע העבירה החלו עבודות בנייה ובמקום היה עומס של משאיות וטרקטורים. באשר לשלט האוסר חנייה הסכימו הצדדים כי אינו רלבנטי למקרה דנן.

עדותה של הנאשמת נחרצת הייתה כמי שבטוחה באמיתות דבריה. לטענתה מדובר בכניסה אלכסונית ובאופן חנייתה כמו גם הרכב שלפניה לא חסמה כלל את דרך הכניסה והיציאה לכלי רכב, היא חנתה במקום כמו הרכב שלפניה מידי יום ומבלי לגרום להפרעה.

במסגרת עדותה הפנתה הנאשמת לתמונה ת-2 תוך ציון העובדה כי רכבה לא עבר את

את הקו המפריד בין הגדר לשער. לדבריה אין במקום בו חנתה שלט האוסר חניה והתביעה ברוב הגינותה הסכימה לכך.

בבואו של ביהמ"ש להכריע הדין על פי עדות יחידה שומה עליו לשקול עדות זו ב"שבע עיניים".

יש לזכור כי לדברי הנאשמת החלו במועד זה עבודות בכביש, טענה זו לא הופרכה, היה במקום אי סדר, רכבים גדולים וטרקטורים. גם במסגרת חקירתה הנגדית נשארה הנאשמת איתנה בדעתה כי חנתה כדין.

שופט הינו "בשר ודם" ואינו בוחן כליות ולב, אין לו אלא את שרואות עיניו ושומעות אוזניו, לאחר שבחנתי את העדויות הגעתי לכלל מסקנה כי יש בעדותה של הנאשמת לעורר ספק באשמתה לפיכך התוצאה הינה כאמור ברישא של הכרעת הדין.