חסן נ' קזנדזיי ואח'

החלטה

מבוא

בפני בקשתה של הנתבעת להתיר לה להביא ראיות לסתור את קביעות המוסד לביטוח לאומי לגבי נכותה, ולמנות מומחה רפואי בתחום הפסיכיאטריה.

על פי המתואר בכתב התביעה, נפגעה התובעת בתאונת דרכים, כהגדרתה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975, שאירעה ביום 6.6.04, בעת שהתובעת נסעה ברכב שהתנגש באופנוע.

לאחר התאונה פנתה התובעת לרופא בקופת חולים ולמחרת, ביום 7.6.04, פנתה לחדר מיון בבית החולים "קפלן". לטענת התובעת מאז התאונה היא סובלת מסחרחורות, מכאבי צוואר וגב וממגבלה בתנועות, וכן מכאבים בכתף שמאל וממגבלה בתנועות. לטענתה של התובעת בעקבות התאונה היא החלה לסבול מירידה בשמיעה, מטנטון, מבלבול, מחוסר ריכוז ומשכחה.

התאונה הוכרה כעל ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה, וביום 16.3.10 קבעה הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי (להלן: "הוועדה הרפואית") כי החל ביום 1.9.11 עומדת נכותה הצמיתה של התובעת על שיעור של 56%, וזאת לאחר הפעלת תקנה 15 במלואה, בהתאם לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן- "התוספת לתקנות").

הוועדה הרפואית קבעה כי נכותה של התובעת בתחום הפסיכיאטרי עומדת על שיעור של 30% לפי פרט 34(ג) לתוספת לתקנות.

הבקשה

ביום 12.9.13, הגישה הנתבעת בקשה להבאת ראיות לסתור את קביעת הוועדה הרפואית בעניין הנכות הפסיכיאטרית.

הנתבעת טענה בבקשתה שקביעת המוסד לביטוח לאומי הייתה שגויה, שכן היא נקבעה מבלי שעמד בפני הוועדה הרפואית החומר הרפואי במלואו, ועל כן התעלמה הוועדה מעברה הרפואי של התובעת בתחום הנפשי.

הנתבעת פירטה כי אף שבישיבת הוועדה הרפואית שהתקיימה ביום 25.11.08 ביקשה הוועדה הרפואית מהתובעת להמציא את תיקה הרפואי ממרפאת בריאות הנפש באשדוד ואת האבחון שאותו ביצעה, כדבריה, שנתיים לפני כן, על מנת שהוא יעמוד בפני המאבחן שיבצע השוואה לשם קביעת הקשר הסיבתי בין הנכות לבין התאונה, מדוח הוועדה הרפואית שנערכה ביום 21.10.09 ניתן ללמוד לא עמד בפניה האבחון הנוירוכירורגי שנדרש, אף לא עמד בפניה התיק הרפואי של התובעת ממרפאת בריאות הנפש באשדוד.

הנתבעת הוסיפה וטענה כי התובעת לא צירפה לכתב התביעה את הדוח הנוירוכירורגי שעל בסיסו קבעה הוועדה הרפואית את הנכות בתחום הנפשי. כמו כן סירבה להמציאו לידי הנתבעת וטענה שבידי הנתבעת טופס ויתור על סודיות וכי היא רשאית לאתר את הדוח בכוחות עצמה. לטענת הנתבעת, אף שהיא פעלה לאיתורם של התיק הרפואי של התובעת ושל הדוח הנוירוכירוגי, ולמרות טופס הוס"ר – לא אותר החומר רפואי בתחום הנפשי.

הנתבעת ציינה כי מעיון בעברה הרפואי של התובעת עולה כי בשנת 2000 התלוננה התובעת על דיכאון בעקבות מות אמה – עובדה שלא הייתה ידועה לוועדה הרפואית.

לטענת הנתבעת נחבלה התובעת קלות במהלך התאונה ואין זה סביר שחבלה שכזו גרמה לנכות בשיעור של 30%.

בנסיבות אלה נטען שיש להתיר לנתבעת להגיש ראיות לסתור את קביעת המוסד לביטוח לאומי, ומנות לשם כך מומחה מתחום הפסיכיאטריה.

עמדת התובעת

התובעת התנגדה לבקשה והפנתה לפסיקה שלפיה מתן היתר להבאת ראיות לסתור הינו חריג אשר יופעל בצמצום ובמקרים חריגים בלבד.

התובעת טענה כי בפני הוועדה הרפואית עמד מלוא עברה הרפואי. נטען שכאשר מוזמן הנפגע לוועדה מוצא תיקו הרפואי מקופת חולים ומכל מוסד רפואי שבו ביקר או טופל. לטענת התובעת כל הטיפולים שעברה היו במסגרת קופת החולים ולפיכך כאשר הוועדה הרפואית הוציאה את התיעוד בעניינה הוצא גם מלוא החומר הרפואי מקופת חולים.

התובעת פירטה כי בעקבות התאונה היא החלה לסבול מירידה בזיכרון, מפחדים, מחרדות, ממחשבות חוזרות על התאונה ומסיוטים בלילה. כן ציינה כי היא בטיפול אצל פסיכולוג ופסיכיאטר ונוטלת תרופות.

אשר לתלונתה על חולשה ודיכאון שהועלתה בשנת 2000, טענה התובעת כי מדובר במקרה יחיד וכי עד ליום התאונה לא התלוננה עוד על תחושות אלו.