חסן נ' עיריית נצרת

החלטה

1.לפני בקשה לביטול פסק דין אשר ניתן נגד המבקשת ביום 8.10.2013, בהעדר הגנה.

2.בכתב התביעה נטען, כי ביום 18.07.2007, שלחה המבקשת למשיב הודעה על חיוב בארנונה החל מיום 1.01.2006, על סמך הצהרת בעל הנכס, מאר אחמד קאסם אבו אחמד. המשיב הגיש ביום 2.09.2007 השגה לועדת הערר לענייני ארנונה, וביום 19.02.2013, התקבל הערר (נספח 12 לכתב התביעה). חרף זאת, המשיכה המבקשת בהליכי גביה מינהליים במסגרתם הוטל עיקול על חשבונות הבנק של המשיב ונתפס רכבו הפרטי. כל פניותיו למבקשת להסיר את העיקולים הושבו ריקם. כתוצאה, לא יכל המשיב לקבל הלוואות מהבנק ואף לא למכור את רכבו, ונאלץ המשיב לפנות לקבל הלוואות מאנשים פרטיים ולשוק האפור על מנת שיהיה ביכולתו לשפץ בית שקנה לקראת נישואיו ביום 15.09.2012. רק ביום 18.07.2013, ביצע מנהל מחלקת הגביה של המבקשת את החלטת ועדת הערר ובוטלו ההליכי הגביה המינהליים נגד המשיב. המשיב טען, כי שליחת הודעת העיקול מהווה פרסום של לשון הרע, שכן הוא הוצג כמי שאינו משלם חובותיו; המבקשת שלחה את הודעות העיקולים שעה שידעה כי אינה רשאית להמשיך בגביית החוב. משכך, על המבקשת לפצותו בסך של 30,000 ₪ בגין פגיעה בשמו הטוב, בלא שיזקק לפירוט נזקיו.

3.המבקשת לא הגישה כתב הגנה אף שהוזמנה לדין ביום 31.07.2013. כאמור לעיל, ניתן נגד המבקשת פסק דין במסגרתו חויבה המבקשת לשלם למשיב סך של 30,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, החל מיום התביעה (28.07.2013) ועד התשלום המלא בפועל, וכן הוצאות משפט בסך של 300 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום הגשת התביעה (28.07.2013) ועד ליום התשלום המלא בפועל.

מכאן הבקשה שלפני:

4.לטענת המבקשת, יש לבטל את פסק הדין שניתן נגדה, מטעמי צדק, ולהורות על העברת התביעה למסלול של תביעה בסדר דין מהיר. המבקשת טענה, כי הליכי הגביה נגד המבקש נמשכו מאחר והליך הערר לא הובא לידיעת מחלקת הגביה. רק כאשר שלח המשיב ביום 10.04.2013 מכתב למהל מחלקת הארנונה, נודע להם אודות ההחלטה בעניינו, וביום 16.07.2013, ביצע מנהל מחלקת הארנונה את החלטת ועדת הערר ומחק את החוב שהיה רשום על שם המשיב. לטענת המבקשת, המשיב מנצל לרעה את הליכי המשפט, שכן הגיש נגד המבקשת תביעה דומה בגין עוגמת נפש והוצאות במסגרת ת.א 50153-07-13 (כב' הרשם קודסי). לגופה של הבקשה, טענה המבקשת, כי לא הגישה כתב הגנה מאחר והתביעה הוגשה במהלך חודש הרמדאן, כאשר המבקשת עובדת במתכונת מצומצמת, לאחר מכן היתה תקופת חגים ולאחריה תקופת בחירות, בה מחלקת הגביה היתה עסוקה מעבר לרגיל. כתוצאה, נבצר ממנהל מחלקת הארנונה להתייחס לתביעה שהוגשה. זאת ועוד, עסקינן בתביעת פיצויים בגין פרסום לשון הרע, אשר אינה מתאימה לידון במסגרת הליך של תביעה קטנה. המבקשת טענה, כי סיכויי ההגנה שלה טובים. לטענתה, הליכי הגביה שננקטו נגד המשיב היו בגין חובות שהיו רשומים על שמו בספרי המבקשת, משכך, אין לומר כי ההליך שננקט בגינם מהווה לשון הרע. בנוסף, למשיבה טענת הגנה "אמת דיברתי".

6.המשיב מתנגד לבקשה. לטענתו, כתב התביעה הומצא למבקשת כדין, והבקשה לביטול פסק הדין הוגשה בשיהוי, 36 ימים מיום מתן פסק הדין. אין ממש בטענת המבקשת כי לא הגישה כתב הגנה בשל החגים והבחירות. המבקשת לא טרחה להגיש בקשה להארכת מועד להגשת כתב הגנה. טענת המשיב, כי המבקשת היתה מנועה מלנקוט הליכי גביה עד מתן החלטה בערר, לא הוכחשה. לעניין התביעה השניה, המדובר בעילות תביעה שונות, שלא ניתן לצרפן לתביעה אחת. משכך, יש לדחות את הבקשה ואת עיכוב ביצוע פסק הדין, ולחייב את המבקשת בהוצאות לדוגמא.

דיון והכרעה

7.תקנה 11 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז – 1976 (להלן: "תקנות שיפוט בתביעות קטנות"), שכותרתו היא: "אי התייצבות למשפט", מקנה לבית המשפט סמכות ליתן פסק דין על יסוד כתב התביעה בהיעדר הנתבע.

8.במצב דברים שכזה, עומדים לנתבע שני מסלולים. מסלול אחד, הינה תקנה 12 לתקנות לעיל, שכותרתה: "ביטול החלטה שלא בפני בעל דין", מקנה לבעל הדין שבהיעדרו ניתנה ההחלטה להגיש בקשה לביטולה תוך 7 ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה. המסלול האחר דרכו יכול הנתבע לפעול, קבוע בתקנה 16 לתקנות, שכותרתה: "ערעור", ולפיו יכול הנתבע להגיש בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט או על החלטתו לפי תקנה 12, וזאת תוך 15 יום מיום מתן פסק הדין או ההחלטה.

9.אין מניעה כי בעל דין ימצה את זכותו לנקוט בשתי הדרכים המנויות לעיל (ראה - א. גורן, "סוגיות בסדר דין אזרחי" מהדורה שביעית, תל אביב (תשס"ג – 2003), עמ' 288). במקרה כזה, קובעת תקנה 398א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי"), כי המועד להגשת ערעור או בקשת רשות ערעור על החלטה במעמד צד אחד ימנה מיום מתן ההחלטה בבקשה לביטול. הוראה זו מטרתה למנוע מצב בו יצטרך בעל דין לנקוט בשתי הדרכים באותה עת כדי שלא יפסיד את יומו.

10.יוער, כי בתקנות השיפוט בתביעות קטנות אין הוראה דומה, אולם ניתן לגזור מההוראות גם לגבי הדין בתביעות קטנות.

11.תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, גם קובעת במפורש, כי "מועד או זמן שקבע בית המשפט או הרשם לעשיית דבר שבסדר הדין או שבנוהג, רשאי הוא, לפי שיקול דעתו, ובאין הוראה אחרת בתקנות אלה, להאריכו מזמן לזמן, אף שנסתיים המועד או הזמן שנקבע מלכתחילה; נקבע המועד או הזמן בחיקוק, רשאי הוא להאריכם מטעמים מיוחדים שיירשמו."

12.מאלו עולה בבירור, כי במקרה שבו לא הוגשה בקשה לביטול פסק דין במועד, או שלא הוגש ערעור במועד, אין אפשרות להאריך את המועד אלא מטעמים מיוחדים שירשמו.

13.המבקשת לא עמדה במועד להגשת בקשה לביטול פסק הדין. בקשה לביטול פסק דין צריכה להיעשות תוך שבעה ימים מיום שהומצא פסק הדין. בעניינינו, פסק הדין ניתן ביום 8.10.2013, והבקשה לביטולו הוגשה ביום 11.12.2013. חרף זאת, מצאתי להיעתר לבקשה, כמפורט להלן.

14.בבואו של בית המשפט לדון בבקשה לביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד, יש להבחין בין החלטה שנפל בה פגם ובמקרה כזה יש לבטלה מכוח חובת הצדק, לבין החלטה שניתנה כהלכה וביטולה נתון לשיקול דעתו של בית המשפט (משה קשת הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי – הלכה ומעשה, כרך ב' (מהדורה 15, 2007) 1213).

15.ביטול מכוח חובת הצדק – כאשר פסק דין שניתן במעמד צד אחד הינו פגום, למשל, בשל העדר המצאה כדין או בשל אי המצאת הזמנה לדיון, אזי הפגם מהווה עילה לביטול ההחלטה, מאחר ולא ניתנה לבעל הדין שנעדר ההזדמנות הראויה לבוא ולהשמיע טענותיו, ופסק הדין יבוטל מכוח חובת הצדק (רע"א 8864/99 אנקווה נ' מעוז חברה לביטוח בע"מ (פורסם ביום 29.10.2000).

בענייננו, המבקשת זומנה כדין, אולם לא הגישה כתב הגנה במועד שנקבע לכך בהזמנה לדין.

16.ביטול על פי שיקול דעת - כאשר עסקינן בפסק דין שניתן כהלכה, לבית המשפט נתון שיקול הדעת לבטל את פסק הדין, במסגרתו עליו לבחון את סיבת המחדל של המבקש לאי התייצבותו ו/או העדר התגוננותו ואת סיכויי ההצלחה כי הגנתו של המבקש תתקבל (ע"א 2201/07 חונינסקי נ' אטלנטיס מולטימדיה בע"מ (פורסם ביום 2.02.2009).