חסן נ' חסן ואח'

פסק דין

עניינו של פסק דין זה בתביעה לנזקי גוף שאירעו לתובעת לאחר שמעדה, לטענתה, בשל בור בכביש.

בראשיתו הוגשה התביעה בתיק זה גם כנגד נהג הרכב בו נסעה התובעת עובר לנפילתה וכנגד מבטחתו בעילה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים"). בהמשך נמחקו אלה, ותביעה זו מופנית כלפי הרשות המקומית כפר משהד (להלן: הנתבעת או המועצה המקומית) ומבטחתה, מנורה חב' לביטוח בע"מ (להלן: "מנורה").

טענות התובעת:

התובעת טוענת כי ביום 9.1.06, לאחר שירדה מרכב, נתקלה במהמורה בכביש שהייתה מלאה מי גשם. כתוצאה מכך נפלה ונפגעה קשות ברגל ימין (להלן: "התאונה").

בשל העובדה שנפילתה אירעה במנותק מירידתה מהרכב, ויתרה התובעת כאמור על עילת התביעה מכוח חוק הפיצויים והותירה את התביעה כנגד הנתבעים שבכותרת בעילה הנזיקית על פי פקודת הנזיקין [נוסח חדש].

לטענת התובעת, חבה הנתבעת חובת הזהירות כמועצה מקומית כלפי האוכלוסייה הבאה בשעריה והעושה שימוש ברחובות שבתחום שיפוטה, למנוע מפגעים ברחובותיה, לדאוג לתחזוקת הרחובות ולבטיחות המעבר בהם.

התובעת טוענת כי הנתבעת התרשלה כלפיה ואף הפרה חובות חקוקות משלא פיקחה על בטיחות ותקינות הכביש, משלא נקטה בכל האמצעים לסילוק הסכנה ולא הזהירה מפניה.

מוסיפה התובעת וטוענת כי אין להטיל עליה כל אשם תורם לקרות התאונה.

התובעת עותרת לפיצוי בסך 30,000 ₪ בגין ראש הנזק של כאב וסבל, סך של 5,000 ₪ עבור הוצאות רפואיות וסך של 5,000 ₪ עבור עזרה סיעודית.

כן מבקשת התובעת מבית המשפט לפסוק שכר טרחת ב"כ בשיעור 20% והחזר אגרת תביעה.

טענות הנתבעות

לטענת הנתבעות, לאור תיאור התאונה ככזו שהתרחשה בעת שירדה התובעת מהרכב, הרי שמדובר בתאונת דרכים. מסקנה זו מתיישבת עם האמור בכתב התביעה, עם התיעוד, כפי שנרשם במסמכים הרפואיים שהציגה התובעת, ומדבריה של התובעת בעדותה בבית המשפט.

לחלופין טוענות הנתבעות, כי גם אם אין המדובר בתאונת דרכים, הרי שאין להטיל עליהן אחריות בנזיקין בגין האירוע, שכן לא הפרו כל חובת זהירות כלפי התובעת.

מדובר במעידה שהיא תופעה רגילה בבחינת סיכון מסיכוני החיים (ע"א 145/80 ועקנין נ' מועצה מקומית בית שמש פ"ד ל"ז (1) 113). כמו כן מפנות הנתבעות בעניין זה להלכה שנקבעה בע"א (ירושלים) 4344/97 כהן ג'ני נ' עירית רמת גן ואח' (פורסם במאגרים המשפטיים) ולפיו רחובות עיר אינם אמורים להיות "מודל גיאומטרי שיש בו יושר מתמטי של פני מפלס."

לחלופין, מכחישות הנתבעות את האירוע ואת תוצאותיו.

עוד נטען כי ככל שאירעה התאונה, הרי שהתובעת שבה לאיתנה ולא נותרה לה כל מגבלה כתוצאה ממנה.

לבסוף טוענות הנתבעות לרשלנות תורמת מכרעת של התובעת, אשר נפילתה אירעה תוך כדי הליכתה באזור מגוריה ובמהלך ניסיון לקיצור חציית כביש, אגב ביצוע עבירת תנועה על ידי בעלה.

בשל רשלנותה של התובעת, נותק הקשר הסיבתי בין הנזק שנגרם לה עקב התנהלותה ובין הרשלנות המיוחסת למועצה, אשר פעלה בסבירות הראויה ותיקנה את הבור לאחר קבלת התלונה.

לעניין הנזק טוענות הנתבעות, כי התובעת אינה רשאית לחרוג מהנטען בתביעה ולהגדיל בסיכומיה את סכום הפיצויים שדרשה בגין כאב וסבל, וכי נזקיה בגין הוצאות רפואיות ועזרה סיעודית לא הוכחו על ידה.