חסן ואח' נ' חסן ואח'

החלטה

זוהי בקשת הנתבעים (למעט הנתבעת הפורמלית – הוועדה המקומית לתכנון ובניה) (להלן: "המבקשים") לפסיקת פיצויים וחילוט עירבון, לאחר שצו מניעה זמני שניתן לבקשת התובעים במעמד צד אחד, בוטל.

רקע וטענות הצדדים:

1.ביום 16.11.09 ניתן על ידי צו מניעה זמני במעמד צד אחד, האוסר על המשיבים – הם המבקשים כאן, ו/או מי מהם לבצע עבודות בנייה במקרקעין נשוא הבקשה. הצו ניתן בכפוף להפקדת סך 3,000 ₪ וכן הפקדת סך 25,000 ₪.

2.ביום 29.1.10, לאחר דיון במעמד שני הצדדים, ניתנה החלטתי הדוחה את הבקשה לצו מניעה זמני, ולמעשה בוטל צו המניעה הזמני שניתן במעמד צד אחד ביום 16.11.09. במסגרת אותה החלטה חוייבו המשיבים (המבקשים שם) בהוצאות הבקשה בסך 3,000 ₪ ומע"מ. על פי בקשת המשיבים הוריתי על עיכוב ההחלטה עד להכרעה בבקשת רשות ערעור שהגישו לבית המשפט המחוזי.

המבקשים ציינו בבקשתם כי בקשת רשות הערעור נדחתה ביום 25.3.2010. אם כי, החלטת בית המשפט המחוזי לא צורפה על ידי מי מהצדדים. הנני מאמין כי כך אכן היה, משלא צוין אחרת בתגובת המשיבים.

3.המבקשים טוענים, כי נגרמו להם הוצאות מרובות, סבל ונזקים, כתוצאה מצו המניעה הזמני, ובין השאר, עיכוב בהיתר הבניה, ושכירת שירותי עו"ד ושירותי מודד מוסמך לבירור טענות המשיבים. לטענתם, צו המניעה בוטל בשל העדר זכות ולו לכאורית של המשיבים במקרקעין נשוא הבקשה, תוך שהם פנו לבית המשפט בידיים לא נקיות, דבר שהסב להם נזקים כדלקמן:

שכ"ט עו"ד בסך 7,500 ₪;

שכ"ט מודד ופיתוח תמונות בסך 1,500 ₪;

הוצאות בגין נסיעות ובזבוז זמן בסך 1,000 ₪;

ביטול הסכם עם הקבלן ומניעה ממשאיות מלהשלים עבודות פינוי עפר ופסולת שנערמה להכנת תשתית בניה, בסך 4,000 ₪;

התרוצצות והוצאות נלוות בתקופת צו המניעה ובערעור בסך 1,000 ₪.

ובסה"כ 15,000 ש" (ולא 15,500 ש"ח, כפי שצויין בטעות בבקשה), וכן פיצוי בגין נזקים בלתי ממוניים בשל טרחה מיוחדת ועוגמת נפש למבקשים ולמשפחתם.

לטענתם, תקנות סדר הדין האזרח, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקסד"א") קובעות, כי בית המשפט רשאי לחלט עירבון לטובת מי שאליו הופנה הצו עוד לפני שתוכרע התביעה העיקרית. כמו כן, נקבע כי חילוט העירבון אינו מותנה בהוכחת גובה הנזק שנגרם.

4.לטענת המשיבים, המתווה לחילוט העירבון מעוגן בתקנה 371 לתקסד"א הקובעת, כי אם פקע צו זמני רשאי בית המשפט להורות על חילוט עירבון, בהתקיים שני תנאים: האחד, מי שהצו מופנה כלפיו הראה, כי נגרמו לו נזק או הוצאות; והשני, הבקשה לצו זמני לא הייתה סבירה בנסיבות העניין. לטענתם, שני התנאים לא הוכחו על ידי המבקשים. יתרה מזו, המבקשים אף לא צירפו תצהיר תומך בבקשתם ומסיבה זו בלבד דינה להידחות.

5.לגופו של עניין, טוענים המשיבים, כי חיוב בערבות או בעירבון לפי תקנה 364 לתקסד"א במסגרת בקשה לסעד זמני, נועד להבטיח את כיסוי נזקי הסעד הזמני ולא את הוצאות ההליך. יתרה מזו בית המשפט כבר פסק למבקשים, במסגרת הבקשה, הוצאות בסך 3,000 ₪, ובכך התמצתה דרישתם זו. באשר לשאר רכיבי הנזק הנטענים, טוענים המשיבים, כי המבקשים לא הציגו בדל ראייה להוכחת טענתם בדבר הוצאות למודד, נסיעות, ביטול הסכם עם קבלן, ועוד.

6.לא זו בלבד, טוענים המשיבים, כי גם התנאי השני לא התקיים, שכן המבקשים לא הוכיחו כי הבקשה לסעד זמני לא הייתה סבירה בנסיבות העניין. צו המניעה הזמני ניתן לאחר שבית המשפט עיין בבקשה, בתצהירים ובנספחים שצורפו לה, ומצא כי ישנן ראיות לכאוריות בלבד למתן הצו. לפיכך, על סמך הנתונים שהיו ידועים בזמן הגשת הבקשה, לא ניתן לקבוע שהבקשה הייתה בלתי סבירה באופן המצדיק חילוט עירבון.

עוד לטענתם, למבקשים אין זכות לקבל פיצויים מאחר ואין זה ההליך הנכון, שכן ההליך הנכון לבקש פיצויים אינו במסגרת הבקשה בה ניתן הצו הזמני.

דיון והכרעה:

7.תקנה 371 לתקסד"א קובעת כדלקמן: